אלו הם ימי ההתכוננות לחג, זה מכבר פורים חלף עבר לו, את הסופגניות השלנו.
אנו גולשים מהאפור של שלהי החורף, עד הלבן האביבי בליל הסדר.
מתחפשים, שותים, חוגגים עד לא ידע ואז עם הנגאובר מתחילים במלאכת ההברקה והניקיון המיוחדים.

המיוחד בחג החירות הוא שזה מביא עמו את בשורת ההתחדשות וההשתנות הכללית, את בשורת המשפחתיות האישית והלאומית. האביב מבשר לנו ירוק, פורח, מלבלב, זורם ומבריק.
החגים והמועדים מסכמים לנו את מסעו המופלא של העם הזה לרבות המעברים מחושך לאור.

יציאת מצרים עם חג הפסח, יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות, שמזכירים לנו את ערכו של החופש והעצמאות העממית והאישית, והנה בכל זאת משהו השתנה לנו פה בימים טרופים אלו של "קורונה" ואנו מנסים להיאחז במשהו טוב שימים אלו אמורים לבשר עבורנו כעם, אך אנו עומדים נוכח הסכנה המרחפת על כולנו וכמו אבותינו נדע גם אנו לעמוד מול מי שמבשר כי בה לכלותינו.
אילו עשה בהם…. דיינו, דיינו דיינו.. הדרך שלנו לעשות זאת דורשת בראש ובראשונה ערבות הדדית של אמת, חמלה, חיבוק מרוחק, מתן וגם לא בסתר, הדרך מחייבת להישיר מבט חברתי ולהתבונן לעיני הקהילה שלנו, דתיים, חרדים, חילוניים, מרוקאים, פולנים, רומנים, דרוזים, ערבים, נוצרים כולנו בני אנוש ולומר בצעקה משותפת תפילה לבורא עולם שיסיר מעלינו גזירה זו.
ובכל זאת מה נשתנה לנו בחג הזה? הרי אנחנו ננקה, נכין, נקנה, נתחדש, נבשל, נבאר, נשרוף, נברך ונתפלל לבורא. רק שהלילה הזה יהיה יותר לבד מאשר ביחד, יותר רחוק מאשר קרוב, יותר נאהב, יותר נתגעגע, יותר נרצה… ונקבל פרופורציות על החיים ובעיקר המרדף שבהם.

יש בעת הזו גם טוב בעיקר להתבוננות, למחשבה, לעצירה, לרגיעה, להסתכלות פשוטה יותר על ההוויה והחיים. כולנו חוטאים בחטא המרדף אחר הישגיות וקידמה, יוקרה וה"יותר מהשכן", שפעם ידענו את שמו ואת שמות ילדיו.
חברים, מעז יצא מתוק רק אם נדע רגע לעצור, רגע להניח את הטכנולוגיות שמעוורות אותנו להסתכל אחד על השני ובאמת לדבר ולא רק בצ'אט, לשלוח ולא רק מייל, להעביר ולא רק בביט, להסתכל ולא רק בזום, להרגיש ולא רק דרך המסך.

ובכל זאת כולנו רואים איך השתנה לנו הכל ברגע, פתאום ערים זוהרות הפכו לקודרות, מדינות שלא עצרו לרגע קופאות, איך הרחוק הפך לאהבה, הביקור הפך לאויב, הכסף הוא רק אמצעי, הארבע על ארבע הוא לצערנו לא רק לשטח. ואפילו ירושלים של זהב פחות בוהקת בתקופה זו.
אז בכל זאת נותרנו עם שניים סינים, שלושה מומחים (סימן טוב, גרוטו וסדצקי), ארבעה תסמינים, חמש (מאות ש"ח מענק לילד), שבט אחים ואחיות ובעיקר עם אחד אלוהינו. אלוהינו שנתפלל שיביא רפואה ובריאות לכולנו.

"…יחד כל הדרך,
…לא אחרת,
…איש לאיש יפתח את לבבו,
…ודאי נצליח
…ודאי נגיע"

ידידיי ורעיי, האור יגרש את החושך ואת מצוות והגדת לבנך נקיים, על סימני הסדר נקפיד ואת מה נשתנה נשיר, זאת על אף שהימים הם ימים של אפור, קדרות וחששות.
חייבים לשמור על אופטימיות, וביחד עם נתינה, אהבה, ערבות הדדית, עזרה לזולת והומור, נצליח לעמוד באתגר הזה ונתחזק כעם, כאומה וכאנושות.
נזכור תמיד כי במרדף החיים נכון יהיה שלא רק החזק ישרוד!
בברכת חג אביב מאיר פנים, מבשר התחדשות, מבשר בריאות, אחווה ושלום.
חג פסח כשר ושמח לכל בית ישראל.