אמנון אשל

ניתן לומר כי מרבית הפעילויות של הפרלמנט הישראלי והממשלה לא בוצעו, והחשוב בהם, שבכל התקופה הזו לא חוקק חוק התקציב מה שמגביל מאוד את הביצועים של משרדי הממשלה השונים. אך הנה חלפו להם החודשים וכעת וניתן לומר בשעה טובה ומבורכת הושבעה ממשלה בישראל עם הרכב קואליציוני רחב וממשלה שתפקידה המרכזי בעת הזו הוא להפיח רוח של תקווה בעם לקראת הבאות.
האתגרים לממשלה החדשה הם רבים ומחייבים עבודה קשה, מדויקת, מתואמת וכזו שתצליח לצאת לדרך חדשה, דרך של תקווה. האתגר המרכזי הראשון הוא האתגר הבריאותי – עוד לא ניתן לומר שמגפת הקורונה מאחורינו, על אף ההישג המרשים שישראל השיגה. רבים בעולם מדברים על "גל שני" של תחלואה ולמעשה עד אשר לא ימצא חיסון כנגד הנגיף לא נוכל לומר שהמגפה חלפה לה. על כן, בהיבט הזה הממשלה תצטרך להשקיע משאבים רבים ובעיקר ביכולת לאכוף משמעת נוקשה על הציבור כדי שלא נחזור הסגר ובידוד.

בהקשר זה זו גם ההזדמנות לשר החדש – יולי אדלשטיין לעשות התחדשות כוללת במשרד הבריאות ולהצעיד את המערכות שם לעמידה בסטנדרטים הבינלאומיים. האתגר השני במעלה הוא האתגר הכלכלי, כפי שאמרתי על סדר היום הדחוף הממשלתי הוא בניית תקציב המדינה והעברתו בחקיקה. התקציב אשר יוגש לאישור הממשלה והכנסת חייב להיות תקציב של תקווה, שיחזיר את ישראל למסלול הצמיחה הכלכלית כפי שהיה לפני מגיפת הקורונה.

ברור כי יוטלו על הציבור מיסים חדשים ודרישות משמעותיות, על מנת להחזיר את "הרכבת" הכלכלית למסלולה הנכון.
בתוך כך אני מצפה ששר הבריאות החדש – ישראל כץ, שבהחלט נתפס "כבולדוזר", לעשות הכל על מנת לא לפגוע בחלשים, שנחלשו מאוד ולעשות הכל על מנת לסייע לבעלי העסקים הקטנים והבינוניים לצאת מהמשבר הכלכלי, הם באמת מנועי התנועה המשמעותיים של המשק. צריך לקצר באופן דרמטי את הביורוקרטיה וה"טופסולוגיה" שהשתלטו עלינו ולייצר הזדמנויות חדשות לצמיחה.

יש מאיפה לקחת, על מנת להעביר וכל שצריך זו מנהיגות נחושה ועמידה איתנה מול החברות הגדולות מאוד במשק. האתגר השלישי הוא אתגר הביטחון, השלום והחוץ וכאן אנו עדים להמשך ניסיונות איראניים לייצר איום אסטרטגי "כואב" ומשמעותי בחזית הצפונית של ישראל. האיראנים מנסים בכל כוחם לבסס עמדות נוחות מול מדינת ישראל בלבנון, בסוריה ואף בעזה וזאת באמצעות יצירת בסיסי פעולה קרובים לגבול הישראלי ובאמצעות שדרוג טכנולוגי מתקדם כדי להגביר את פוטנציאל הפגיעה במטרות איכותיות בישראל. ובעיקר הם ינסו בכל כוחם לפגוע בכל יוזמה משמעותית לקידום המשך דיאלוג בין ישראל למדינות ערב באזור ובעיקר בין ישראל לפלסטינים. משימתו העליונה של שר הביטחון החדש – בני גנץ היא להמשיך ולהכות בכל מקום בו האיום ינסה להתבסס.

אני מעריך שכך גם האינטרס האמריקאי יהיה באשר לצמצום השפעתה של איראן במרחב הזה ובהתאם לחוסר שיתוף פעולה מצידה האמריקאים ימשיכו בהטלת סנקציות כלכליות כלפיה בצורה שתגביל את יכולת פעולתה. בתוך כך האיום מלבנון ממשיך לצבור תאוצה ונראה כאילו אנו נמצאים במסלול התנגשות שיאתגר מאוד את מערכת הביטחון וצה"ל בעת הזו אני סמוך ובטוח כי ישנם תכניות לעמידה מול האתגר הזה. יחד עם זאת כעת משהוקמה הממשלה "תכנית טראמפ" למזרח התיכון תחזור לסדר היום ותחייב במידה רבה מאוד את הצדדים לקידום דיאלוג ישיר על מנת להימנע מצעדים חד צדדיים, שהפוטנציאל בהם הוא פגיעה בביטחון ובשלום באזור.

לא מכבר הירדנים איימו על מעשה קיצוני של ביטול ההסכמים עם ישראל במידה וזו תנסה לספח את השטחים באופן חד צדדי וכך גם אבו מאזן שטוען כי מהלך כזה יוביל לכאוס באזור וביטול הסכמים עם ישראל. אני מאלו שמתנגדים למעשים חד צדדיים, אך אם אבו מאזן ימשיך להתבצר בעמדות שעיקרם, לא לדיאלוג עם ישראל, הוא למעשה סוגר את הדלת לביצוע הזדמנות היסטורית לקידום עמו לקידום השלום באזור. בתוך כל אלו גם האיום מדרום – מרצועת עזה לא חלף ומחייב דיאלוג שיביא להסדר משמעותי ויציב בדרום. האתגר הרביעי ובעיני אולי המשמעותי ביותר הוא האתגר החברתי הישראלי. בעדיפות עליונה חלה חובה מיידית על הממשלה לשנות את השיח הקיצוני בציבור ולצמצם את הקוטביות בין חלקי העם והציבור בישראל. השסעים הם רבים ורק דיאלוג שונה בקרב המנהיגות יביא לקירוב לבבות ולשינוי השיח הקיצוני בציבור. אנו עם אחד עם מולדת אחת וציבור ישראלי מגוון.

יש לתת מקום לימניים, לשמאליים, למוסלמים, לדרוזים, לדתיים, לחילוניים ולכל המגוון החברתי שלנו לנהל שיח מחבר עם וכחנות, אך שגבולותיה לא חוצים קוים אדומים חברתיים. בתוך כך הפערים החברתיים – כלכליים חייבים לקבל עדיפות בכדי לחזק אוכלוסיות חלשות ופריפריות חברתיות שקיימות בתוכנו. חוזקה ועוצמתה של השרשרת תלויים בחוליות החלשות ובכדי שאלו לא יובילו לקריעתה של השרשרת באופן שיפגע בייתר החוליות, חייבים לעשות מעשים שיצמצמו את הפערים הכלכליים וייצרו חברה משוסעת ופגיעה. כפי שהמלצתי אני חוזר חובתו של שר האוצר לעשות הכל, על מנת שהגזירות הכלכליות לא יפגעו בחלש. וכך ישנם אתגרים רבים ומורכבים עומדים לפתחה של הממשלה החדשה בישראל – השבת אמון הציבור במערכת המשפט ובמערכות הצדק, חיזוק יכולת האכיפה הממשלתית על הציבור דרך המשטרה ומערכות האכיפה האחרות, השבת התיירות למסלול צמיחתה ופריחתה, קידום מערכות החינוך מגיל 0 ועד הקמת מכוני מחקר פורצי דרך, המשך פיתוח תעשיות מתקדמות שיחזקו את המשק והכלכלה בישראל, טיפול רווחתי בחלשים, חיזוקם של בני הגיל השלישי והבנה כי הם חלק מעצמותינו ועוד ועוד.

אותי לימדו עם השנים שהגודל לא קובע וכך גם במקרה הזה של הקמת הממשלה הגדולה בתולדות ישראל. מבחנה יהיה בביצועים, בתיאום הבינמשרדי, ביצירת הזדמנויות, בקידום נושאים, בהובלת המשק ליציאה מהמשבר הנוכחי. לכל המלעיזים, המגחכים ומשפשפי הידיים לקראת מימוש ההסכם על ידי ביבי , ימים יגידו להצלחת המהלך ובכל מקרה בואו ניתן הזדמנות לתחילתו, האלטרנטיבה היא המשך הכאוס הפוליטי. על כל אלו ביד רמה יצטרך לנצח ולהוביל ראש הממשלה – ביבי נתניהו ובהמשך, בהתאם להסכם הקואליציוני, ראש הממשלה החלופי – בני גנץ. הם יצטרכו לפעול במנהיגות, אחריות, סמכותיות, סנכרון ותיאום קווי הפעולה הממשלתיים – פרלמנטריים בישראל. חובתנו כציבור לעצור את ההתלהמות, כן גם לנו יש אחריות, לשנות את השיח, לתת הזדמנות לתקוה ובעיקר לאפשר את 100 ימי החסד הדרושים כדי לראות לאן פניה של ישראל. כולנו התלוננו ובכינו על מערכות בחירות חוזרות ונשנות, על בזבוז כספי ציבור, על המרחק בין ימין ושמאל, בין דתיים לחילוניים, בין ערבים ליהודים ועוד בכי ונהי שהם תוצר של שיח בחירות וקמפיינים. בואו נשים הכל בצד ונברך על הקמתה של הממשלה ובאמת חייבים לחזק את ידי השרים הרבים כדי שזו תהיה ממשלה יציבה של תקווה לעתיד טוב יותר בחלקת עולמנו הקטנה והיפה.

ידידיי ורעיי, אני רואה בעיקר הזדמנות בהקמת הממשלה בישראל, על אף גודלה ומורכבותה. בדיון בין הליכה לבחירות נוספות לבין ההרכב הקואליציוני שקם, אני מעדיף את השבעת הממשלה וכולנו יחד חייבים להיות סמוכים ובטוחים כי החברים שם באו לעבוד למעננו. לחברי הממשלה והכנסת כל שיש לי לומר הוא תעשו, תשמעו, תתכננו, תקדמו וצאו לשטח להרגיש את העם בציון והפיחו בו רוח חדשה של תקוה לעתיד טוב יותר.