אמנון אשל

על התחלות חדשות וסיום של פרקים בחיים נכתב רבות ונאמר עוד יותר.
בהחלט יש בסיום והתחלה תחושות רבות של סיפוק, אתגר, שחרור, מחויבות ועוד.
אני יכול לכתוב רבות על חמש שנות עשייתי בעיירה הגלילית המקסימה – חצור הגלילית. על האתגרים, הפרויקטים, המיצוב, המיתוג, הבניה, התרבות ועוד, אך בחרתי לדבר על האנשים.

לפני הכל האנשים הקרובים אליי בעשיה – עובדי המועצה , גיליתי שהם חבורה מדהימה של אנשים שרוצים , עושים ודוחפים בכל כוחם לקידום הישוב ברמה המקומית, האזורית והארצית.

עם האנשים, שאיפתם והתחברותם לחזון, הצלחנו להזיז גבעות ואני סמוך ובטוח שבעתיד אף יזיזו הרים.

האנשים במעגל השני הם כל אותם גופי סמך לרשות המקומית – המתנ״ס היישובי, החברה הכלכלית, המועצה הדתית, בית גיל הזהב, מרכז צעירים, מרכז נוער, מכינה קדם צבאית, בתי הספר והרשתות ( אורט ואמית) ויתר הגורמים שדואגים לאיכות החיים הקהילתית. באמצעותם דחפנו יוזמות רבות, השקנו פרויקטים חינוכיים, תרבותיים ותשתיתיים והפכנו חלומות למציאות.

האחרונים באנשים, הם תושבי הקהילה כולה. קהילה מגוונת מעולמות ערכיים ותרבותיים שונים. מרביתם מהעליות הראשונות לארץ שרצו לאפשר הזדמנות לדורות העתיד. אוכלוסיה חמה שזיכתה אותי בהזדמנות פז לחולל שינוי. אנשים שאת עיקר חייהם השקיעו בגידול, טיפוח ופיתוח המשפחות. בצניעות, בדרך ארץ ובעיקר בדרך של מאבק.

אני מזהה את הפוטנציאל הקיים בצעירים ובדור העתיד ומאמין שבזכות ההשקעה העצומה בפרויקטים חינוכיים משמעותיים הקהילה בכלל וההורים בפרט יזכו לעדנה בהתפתחות הדורות הצעירים.

לא עוד עיירה לא מפותחת פריפריאלית, אלא עיירה וקהילה, שבגאווה מובילים את אזור הגליל המזרחי בכל פרמטר חברתי.
אני מאמין באנשים ומשוכנע שהמרקם החברתי – אנושי בחצור הגלילית לא שונה מישובים אחרים ובהחלט בכל אדם גלום הפוטנציאל לעשות למען החברה ותפקיד המנהיגים והמנהלים לאפשר את מימוש היכולת והכישורים לעשות ולקדם.

במסגרת פרדתי מהישוב זכיתי למילים חמות מצד כלל הגורמים אתם עבדתי בשיתוף פעולה, אך הייתה פרידה אחת שאותה אני לוקח להמשך דרכי ומאמין שכולנו צריכים לקחת את המסר ובוודאי בימים אלו של בחירות בהן יש במידה מסוימת של איבוד כל רסן חברתי, בינאישי ולאומי.

כך נכתב :

״..לכל אדם יש עיגול בלב – עיגול של שמחה. לפעמים העיגול קטן אך הוא יכול לגדול, לגדול ולגדול…
כאשר עיגול השמחה גדול, הוא שולח עיגולים קטנים למקומות נסתרים .
יש אנשים שעיגול השמחה שלהם קטן ולנו יש תפקיד – לעזור לו לגדול.
ודאי אתם שואלים "איך?"
כל אחד מאתנו חושב על דרך.
אפשר להביא לו סוכרייה, לתת לו פרח, לשיר לו שיר, לצייר לו ציור, או אפילו לומר לו "בוקר טוב, מה שלומך היום?”
והכי חשוב זה לעשות זאת בכיף, בשמחה, מכל הלב…״

ימים אלו של בחירות ומאבקים פוליטיים הם ימים בהם כל צד מנסה לעשות הכל על מנת לזכות במרב הקולות וברור לי שזהו מאבק לגיטימי על מנת להוביל אג׳נדה מסוימת, תפיסת עולם – חברתית, כלכלית, ביטחונית, חינוכית ועוד, אבל הברור היחידי שיש בעיניי הוא שיום אחרי הבחירות אנחנו נותרים עם אחד מגוון ואסור שהוא יהיה שסוע.

כל אחד מאיתנו יכול לבחור את הדרך הנכונה מבחינתו לפזר את העיגולים שלו וליצור תקווה לאחרים על מנת לקדם את הפרויקט הלאומי הזה שנקרא – עם ישראל בארץ ישראל.

לא אזכיר כאן את כינויי הגנאי שזכו לקבל הצדדים הפוליטיים אלו שתקפו את ראש הממשלה ואלו שתקפו את הרמטכ״ל לשעבר, או את כחלון וכך הלאה.
לגיטימי להיאבק, אך בואו נשים גבולות לחוסר הרסן, לא ניתן לנהל קמפיין שכל כולו שלילי ונגד האחר והשונה. בודדות המפלגות שבאו והציגו מה עשו, עושים ויעשו למען הציבור בישראל.

הימים לבחירות הם ספורים ולצערי רמת ההכפשות, הפייק-ניוז, הרכילויות והאמירות המכפישות את הצד השני רק עולה ועולה ואין מנהיג בישראל.
רגע לעצור, רגע לחשוב, רגע להפסיק לשלול ולהכפיש.

ידידיי ורעיי, מאז שזכיתי לקחת חלק בחגיגה הדמוקרטית ולהביע את דעתי וקולי מאחורי הפרגוד, אני זוכר שניסיתי לבחור בדרך, בחזון, בביטחון, בחברה על מנת שנהיה עם ערכי יותר וראוי לארץ הזו.

בואו נאחל למנהיגינו שיבחרו להנהיג אותנו שיעשו זאת בדרך פשוטה, צנועה וכזו שתפזר הרבה עיגולי שמחה, אחווה ורעות וכזו שתגדיל את עיגולי החיוכים והחיבורים בקרב העם היושב בציון.

די לשסע, לקרע, לרכיל ולהסתה כנגד איש, מגזר, מגדר וקהילה.
ניתן להיות בשני צידי המתרס הפוליטיים, להחזיק בדעות שונות ולהמשיך להיות בעלי נפש יהודי הומיה, מייחלת, ערכית, מוסרית ואנושית.

אאחל לכולנו את מה שאיחלו לי בסוף הברכה
״פיזרת הרבה עיגולי שמחה באהבת האדם, בפשטות צניעות וענווה שמאפיינים אותך.. נאחל לך שתזכה לעשות הרבה עיגולי שמחה לאחרים, בזכות זה שתגדיל עיגולי שמחה של אחרים גם העיגול שלך יגדל ויגדל..״