לא להכרה בישראל, לא למשא ומתן עם ישראל ולא לשלום עם ישראל. אלה היו שלושת הלאווים שהיוו בסיס אסטרטגי של העולם הערבי כלפי מדינת ישראל ולמעשה במילים אחרות, מדינת ישראל אינה לגיטימית בעיניהם במזרח התיכון ומדינות ערב יעשו הכל על מנת לחסל את החלום הציוני בארץ ישראל.
אך עם השנים, התרחשו לא מעט בקעים באסטרטגיה הזו ואולי השבוע יותר מכל.

מנהיג המדינה הסודנית שאירחה אז את אותה הועידה והיתה חלק מאותה קואליציה ערבית כוללת, נתן את "סטירת הלחי" הכי כואבת לאחדות הליגה הערבית בכלל ולפלסטינים בפרט.
מספר ימים אחרי ששרי החוץ של הליגה הערבית התכנסו והחליטו לא לקבל את "עסקת המאה", מגיע מנהיג סודן ופוגש בגלוי את ראש ממשלת ישראל ומדבר באופן גלוי על אופציית הנורמליזציה עם מדינת ישראל.

הוא לא המנהיג הראשון שעשה זאת. בשנים האחרונות אנו עדים ליותר ויותר מדינות בעולם הערבי שמבינות שהאינטרסים שלהם לחימום מערכת היחסים עם ישראל הם חשובים מבחינות אסטרטגיות בהיבטים רבים ורחבים. חלקם עושים זאת משיקולים אינטרסנטיים ביטחוניים כנגד איראן והמאבק בעולם המוסלמי בין השיעה לסונה, חלקם מאינטרסים כלכליים והחלטתם על שבירת הבידוד הכלכלי והבאת השקעות למדינתם כדי לתת תקווה לדור הצעיר, חלקם מאינטרסים לאומיים מדינתיים עצמאיים ועוד אינטרסים רבים שיוצרים אסטרטגיה שונה מהותית ובעיקר כזו ששוברת את האחדות שבאה לידי ביטוי בועידת חרטום ובשנים שאחריה.

עסקת המאה הינה עסקה שבחנה היבטים רבים ויצרה הזדמנויות למדינות רבות במזרח התיכון וכך אנו רואים כי מדינות אלו מתחילות לשקול את השיקולים האסטרטגיים שלהם ובמידה רבה זונחות את אסטרטגיית העולם הערבי בכלל והגנה על הפלסטינים וצרכיהם.

ידידיי ורעיי, עוד רחוק היום בו נוכל להחיות את רכבת העמק וניסע צפונה לדמשק או בירות, אך בהחלט העולם הערבי/מוסלמי מבין שיש גם הסתכלות לאני הלאומי לפני הערבי מוסלמי. בכל מקרה אנו נושיט ידינו לשלום ונחזק את ביטחון מדינת ישראל.