הבחירות הקרובות יוכרעו בעיקר בזכות אסטרטגיית ה"למה לא".
אני לא זוכר מערכות בחירות שעוסקות כל העת בעיקר בשאלת הלמה הוא לא ראוי, למה הם לא מתאימים, למה דרכם היא ללא תוחלת ולמה בגללו הכלכלה קורסת.
כחול לבן מטיחים בליכוד את עניין הפשע והעבריינות ומסבירים למה אסור לתת לחבורת פושעים לנהל את המדינה וכן כי דרכם מובילה את מדינת ישראל עד כדי מלחמת אחים, הליכוד מצידו תוקף את כחול לבן על "קואליציית הערבים" הנה הם יקימו ממשלה עם הערבים, וימינה מסבירה למה עם הליכוד זה פחות מדי ימינה, ליברמן רק לא חרדים וכו'.

אני הייתי מצפה מהמפלגות הגדולות והקטנות שיעסקו בהצגת אני מאמין לאומי, מצע עדכני שבאמצעותו ינסו "למכור" את מרכולתם לציבור הבוחרים. לטעמי, קמפיין פוליטי מפלגתי שעוסק רק בשלילי של האחר ומגרעותיו, הוא לא רציני ולצערי "הציבור "מטומטם" ולכן הציבור ישלם…"

בכל אופן, ביום שני הקרוב ישראל תתייצב בפעם השלישית בקלפיות ותנסה להכריע מי ירכיב את הממשלה הבאה. מחד, עומד מנהיג הליכוד – בנימין נתניהו, עם יכולת אישית פוליטית, ציבורית, לאומית ובינלאומית ללא ספק מהטובות שהיו לישראל, אך עם כתבי אישום ובנושא זה נתניהו אמר בעצמו: אין זה ערכי שראש ממשלה מכהן שצריך לעמוד בפני שופטים בישראל, ימשיך לנהל את ענייני המדינה. דבריו אלה מעמידים בספק את ניקיון כפיו באשר להתקפה על כל מוסד שלטוני שאמור לשמור על הדמוקרטיה שלנו. נראה כי בכל דרך מנסה נתניהו לשרוד בעמדת ראש הממשלה.

כעת על הפרק החוק הצרפתי שיאפשר לו חסינות כל עוד הוא ראש הממשלה. ומנגד, בנימין גנץ שנכנס לפוליטיקה הישראלית בקול תרועה, עם איחוד שנראה אז כ"המפץ הגדול" הפוליטי בישראל ויצר תקוה בלבבות ישראלים רבים, אך ככל שעובר הזמן נראה כקול ענות חלושה. איגד סביבו אוסף של דמויות פוליטיות שפעמים רבות נראה כי הקשר ביניהם הוא תמוה וקשה למצוא שם מכנה משותף.

בתוך מפלגת כחול לבן יש את מי שלא מוכן לשמוע על חלק משמעותי בחברה הישראלית – הדתיים על כל גווניהם מהאולטרה חרדים ועד חובשי הכיפות, יש מי שמחבק את עוכרי ישראל באופן שמסמן כי זוהי מפלגת שמאל יותר מאשר מרכז ויש מי שהיה שותף לאחת הפרשיות היותר חמורות שהיו במדינת ישראל שאת חלקה הקטן חשפו לציבור מה שזכה לשם פרשת "הרפז" וממשיך להצטדק כאילו כלום לא היה שם.

עם כל הנתונים הללו, אנחנו -הציבור- נדרשים להכריע. הפעם אסור לנו לאפשר להם להמשיך בסאגה הבלתי נגמרת הזו, הפעם חייבת להיות הכרעה וחייבת לקום ממשלה בישראל. איך עושים זאת? ראשית, למרות השממה הפוליטית הזו חייבים לצאת ולהצביע כי האדישות רק תשמר את המצב. שנית, חייבים להכריע לאופציה שיש לה סיכוי טוב יותר ליצור קואליציה רחבה, דמוקרטית וכזו שתשמור בחירוף נפש את זהותינו כאן כיהודים וישראלים.
בעניין אחר, שיוסיף אתגר מהמעלה העליונה לממשלה שתקום. התרחיש האפוקליפטי הולך ומתברר עם מגפת הקורונה העולמית, יוצר תמונה ברורה שמדובר באירוע חוצה עולם וכזה שלא ניתן לבודדו. עד לפני מספר ימים היו ניסיונות להכיל את האירוע ולשמור על גבולותיו במרחב הסיני ואולי האסייתי, אך הימים האחרונים מראים כי מדובר באירוע עולמי שאובדן השליטה בו הפך לכאוס, בהלה ופאניקה כלל עולמית.

מזמן המגיפה אינה רק בעייתם של הסינים, ואתמול התברר כי אירופה נגועה באופן בעייתי ובקצב הזה נצטרך כולנו לשהות בבידוד עד אשר ימצא פתרון לנגיף הקורונה.
הפאניקה הציבורית העולמית עולה בהתמדה ולעת עתה נראה כי רב הנסתר על הגלוי. במצב שכזה הסכנה לאירוע אפוקליפטי, שישפיע על הכפר הגלובלי שלנו ואורחות חיינו הוא יותר ויותר מציאותי.

אנו עדים לאינדיקציות רבות שמראות כי הפאניקה הולכת ומתגברת. ביניהן בהלה בריאותית, קריסת חברות תיירות, בורסות "עצבניות", נתיבי סחורות ימיות סגורים, תעופה עולמית בשיתוק ועוד. כמו גם במקומות אחרים בעולם גם כאן בישראל רמת הפאניקה בעלייה מתמדת. כמות הישראלים שנמצאים בהסגר, כמות המדינות שאליהן ניתנת אזהרת מסע היא כזו שברור כי גם אנו בתוך האירוע העולמי הזה.

ידידיי ורעיי, גם על מנת לשמור על בריאותינו ולהתמודד יחד עם העולם באירוע האפוקליפטי חייבים לצאת מהאדישות ולממש את זכותינו בבחירות הקרובות להכריע על הקמת ממשלה בישראל, גם אם אין "סחורה" איכותית על המדפים והשיווק של המפלגות עוסק רק בשלילת האחר עדיין הזכות לבחור היא חובה מוסרית וערכית במצב הנתון. כולי תקווה שבהלת הקורונה לא תשפיע על הגעתנו לקלפי וכל שנותר הוא לאחל לכולנו בחירות מוכרעות ויותר מכל בריאות איתנה.