במוצ"ש האחרון חגגנו את חגיגות המימונה ושם ראיתי שעת רצון שכזו.
חגיגות המימונה, שעדיין חלק מתייגים אותם כחגיגות של הקהילה המרוקאית, כבר מזמן הם בחזקת חג לאומי – יהודי, שמבטא יותר מכל את אחדות העם בקיבוץ הגלויות הנפלא הזה.

בטבעון באופן מסורתי היו המשפחות פותחות את דלתותיהן, כמו בייתר המדינה ומקבלות את פני השכנים והאורחים בצהלולים מתוקים, אהבה, אחדות, אך ככל שהשנים חלפו כך גם החגיגה הצטמצמה.

בחג האחרון ביקרתי אצל מספר משפחות שמקפידות בשמירת המסורת הנפלאה הזו – משפחת אזולאי, משפחת בן שמעון (חיים), משפחת מצליח (על אף שאינם מרוקאים) ומשפחת אוחנה ברמת ישי.
משפחות אלה מזה מספר רב של שנים ממשיכות בחגיגת הבית הפתוח וקבלת אורחים, קרואים ולא קרואים, שכנים וסתם תושבים שבוחרים להגיע ולטעום או להריח ולרקוד – לקוחות המוזיקה המזרחית.

ראשית, יישר כוח למקפידים על המשכיות המסורת הנפלאה של חגיגות אלו ומקבלות את פני האורחים באהבה ובחיבה.
אך חייב לומר כצופה מהצד לרגע בבתים בהם הייתי, ראיתי שם דברים נפלאים המדהימים בהם יש בסיס חזק לאחדות העם הזה. לא הבחנתי שם בין מזרחיים לאשכנזים, בין פולני לרומני, לא בין תימני למרוקאי, לא בין דתי לחילוני ולא בין מוסלמי ליהודי, ראיתי את נפלאות פוטנציאל האחדות הלאומית.

אם אנו מסוגלים ביום אחד לשים את הויכוח, המחלוקת וההתרסה בצד, אז בואו נהפוך זאת לחג לאומי שעניינו אחדות העם היושב בציון ונפתח מסורת של פתיחת דלתות לאומית בכדי לקדם את אחדותנו כעם יהודי שיודע לחיות במשותף ולקבל את כל חלקיו, מוצאי, דעותיו.

ידידיי ורעיי, אני פונה במסר למנהיגינו שיאמצו את המסורת הזו ויכריזו על יום חג מימונה לאומי שהמסר בו כוחנו באחדותנו.
חג לאומי שמח ופתיחת דלתות לבבית לכל בית ישראל.