ראש השנה מאחורינו ורובינו חגגנו בחוג המשפחה את כניסתה של השנה החדשה. השולחנות היו עמוסים בכל טוב קולינרי והברירה בין הדיאטה לעוד כמה קלוריות הוכרעה בכך שאחרי החגים יהיה נכון לעסוק בספורט או בכל אופציה אחרת להורדת משקל. חג משפחתי בו כולנו מתחברים בתוך המשפחות וביחד עם החגיגה הזו מתחברים כעם וכאומה ומעבירים מסר של פיוס ואחדות ביננו, הלוואי והיינו מאמצים את שמחת החג ואת המסר המאחד הזה ומפיצים אותו לאורך השנה כדי לחבר יותר ולפלג פחות.

הדבש, התפוח, הרימון, הסלק, היין ועוד מהשולחן המסורתי בחג זה מבקשים לאחל לנו שנה מתוקה, מלאת הצלחות וגדושה במעשים טובים ביננו לבין חברינו ובתוך אלו תקיעת השופר וחדות קולו באה ומזכירה לנו את חרדת הקודש, חשיבות ההתכנסות היהודית והחיבור של כל חלקנו.

החג שמאחד, מלכד ומעביר אותנו לימי בין כסה לעשור והנה עוד רגע מדינה שלמה תתכנס לחשבון נפש שנתי הן ברמה האישית והן בלאומית וכל אחד מאיתנו נושא עימו את יום הכיפורים שלו ומנסה במידה מסוימת לסכם את השנה החולפת מתוך מבט לשנה החדשה ומתוך תקווה לשנה טובה ומוצלחת יותר.

מי ייתן ונדע כולנו לערוך את חשבון הנפש האישי מתוך כוונה אמיתית יותר לשנה בה נחפש את המלא והמשותף ביננו יותר מאשר את המפריד והשונה.

בעניין אחר, אך כזה שמחייב עריכת חשבון נפש לאומי, בימים האחרונים אנו עדים כחברה למסע רציחות בלתי פוסק בקרב החברה הערבית בישראל. כמעט בכל בוקר אנו מתעוררים לעוד גילויי אלימות וחיסולים ברחבי הארץ על רקע פלילי, כבוד המשפחה, סתם אלימות וחיסולי חשבונות ואלו הובילו את השר לביטחון פנים להכריז על מצב חירום, שמחייב עיסוק מעמיק על מנת למגר את התופעה. האלימות הגואה הביאה להכרזה על שביתה כללית במגזר הערבי ומנהיגי המגזר רואים בנתניהו ובארדן כאחראים ישירים לגל האלימות, שאינו פוסק. חייבים לציין כי זו הפעם הראשונה בה תושביה הערבים של מדינת ישראל יוצאים להפגנת מחאה על רקע חברתי ולא על רקע לאומני ואני רואה בכך בשורה.

הגיעה העת לעצור את מרחץ הדמים בקרב האוכלוסיה הערבית שגבה מאז שנת 2000 למעלה מ – 1300 נרצחים. אלו אזרחי מדינת ישראל וחובתה של המדינה לעשות את הפעולות הדרושות בנחישות, על מנת להשיב את הביטחון האזרחי לתושבים אלו. יחד עם זאת, הפניית אצבע מאשימה למדינה ולמוסדות האכיפה היא התעלמות מהתופעה " המוסכמת" בחברה הערבית לאלימות.

אזרחים המעודדים אלימות ותומכיהם, שלא יתפלא שאלו יכנסו לתוך הבית, הכפר, החמולה והחברה הערבית בכלל. הפעולות שצריך לנקוט הם רבות ומגוונות ובהחלט זהו מצב חירום לאומי בחברה הערבית, אך אם מנהיגיהם ברמה הלאומית וברמה הישובית לרבות המנהיגים הדתיים לא ישמשו דוגמה אישית ויובילו את המחאה וההוקעה של האלימות – לא ניתן יהיה להתקדם בפתרון הבעיה.

החברה הערבית חייבת להיות חלק מרכזי בפתרון הבעיה ולהבין שללא צעדים מעשיים שיחוללו שינוי תרבותי וחברתי לא יגיע הפתרון. לאורך שנים רבות החברה הזו עודדה אלימות, עודדה רכישת נשקים, הסתירה מבוקשים, מנעה הקמת משטרה פעילה בכפרים ועשתה פעולות שיצרו אווירה אלימה סביבה, שלא יתפלאו שהנה זה טופח להם בפרצוף.

בעיניי, הגיעה השעה לתוכנית לאומית שתובל על ידי מנהיגי הערבים ותעסוק בכלל המרכיבים לרבות חינוך, תרבות, ספורט, נוער, הבנת חשיבות מוסדות המדינה ועוד.

אי אפשר להפנות אצבע מאשימה מבלי לבצע פעולות בסיסיות מחייבות שיעבירו מסר פנימי "עד כאן!" וכולי תקווה שההפגנה שנערכה לראשונה בתולדות ערביי ישראל על רקע חברתי תהיה זאת שתעיר אותם ואת כולנו לעיסוק שימגר את האלימות הרצחנית המשתוללת שם. ועדת המעקב של הציבור הערבי יצאה מעודדת מההשתתפות בשביתה הכללית האחרונה, אך לצערי שוב השכילו שם לכוון את האצבע רק לכוון המדינה ומוסדותיה, תוך איומים שישבשו את החיים ויפגינו כוח ומחאה – אלימות לא פותרים בעידוד אלימות. אלו לא הובילו לאמירה על חשבון נפש פנימי ושינויים בסדר היום תוך עידוד לסובלנות ולמעשים אקטיביים נגד אלימות בכלל.

ידידיי ורעיי, בערב יום הכיפורים זו הזדמנות מצויינת לערוך את חשבון הנפש האישי והלאומי ובהחלט לראות בבקשת הסליחה והכפרה כמעלה אנושית ולנסות כל אחד מאיתנו וכולנו יחד לחפש את המשותף, הביחד, המחבר והמלכד לקראת השנה החדשה ובתוך כך לעסוק במיגור כל סוג של אלימות בכלל ובחברה הערבית בפרט.
צום קל וגמר חתימה טובה.