זה התחיל כשהייתי בת 20, ההורים התגרשו ואנחנו נשארנו לגור עם אמא. אז אבי הציע שניסע פעם בשנה, כולנו, כדי להיות שבוע אחד ביחד. בינתיים הצטרפו בני זוג, אחות ונכדים וכל שנה, כולנו עוצרים את מסלולי חיינו ונפגשים לשבוע אחד מזוקק של ביחד. והשנה ספינת אהבה.
נכנסת לאוניה ומזמזמת את love boat, מדמיינת שקפטן מריל סטובינג ואייזק מקבלים אותי ומתמוגגת. אחרי כמה דקות מתחיל גשם שוטף והספינה מוצפת, השטיחים ספוגים מים, המעליות נסגרות ואני כבר רואה את הסוף. הספינה עוד עוגנת ואני שואלת את עצמי אם זה לא זמן טוב להתחפף. הזמזום בראש משתנה למנגינת הטיטאניק. שלומי מנסה להרגיע אותי ואומר שלא אכפת לו שנהיה טיטאניק 2 ונכתב בדפי ההיסטוריה. רוצה להיכתב בספרי ההיסטוריה? שיעשה משהו מועיל וימציא משהו. ולמה חייב לקחת אותי איתו?
אני מסתכלת עליו ותוהה מי זה הקוקו הזה ומה זה אומר עליי אם אני נשואה לו?
כנראה שקוקו נקבה מצאה קוקו זכר.
ליתר בטחון אני מצהירה שהחדר שלי בקומה 16. אני שמעתי שמצילים קודם כל את האצולה שבקומות הגבוהות, ומי אני אם לא בת אצולה?

נכנסת לקזינו ומהמרת על 10 יורו. פתאום מתקרב אחד האחראים, כזה עם עניבה ומבט של כולכם פה מפרנסים אותי ואני מזדקפת לי בגאווה. תכף הוא ייגש אליי ויתפעל שאצולה כמוני בחרה לשחק אצלו על 10 יורו. הוא ממשיך לגברת שאחרי ואני שומעת אותו לוחש לה שבפעם הבאה שהיא באה לקרוז היא מקבלת הנחה משמעותית. לא מבינה, אני מהמרת על 10 יורו ולבי בדופק מואץ והיא על 2000 יורו, בכלל לא מתרגשת. לא נכון יותר שהוא ייגש אליי? זה שהיא מהמרת על טיפ טיפה יותר, לא אומר שמגיע לה יחס מועדף. חוץ מזה, מה הוא מתלחשש איתה? הגננת לא לימדה אותו שאין סודות בחברה? במיוחד אם החברה שומעת טוב מאוד… אבל לא קרה כלום, שיחזירו לי את ה-10 יורו שלי ואני לא אתלונן על איפה ואיפה.

יושבים בסיפון ליד אחת הבריכות ושלומי מציין שההיא אתמול לבשה בגד ים שחור והיום אדום. שלומי שבדרך כלל אינו מבחין אם צבעתי, רזיתי או שברתי יד, שם לב שההיא החליפה בגד ים. לא התרגשתי והזכרתי לו מה תכף אני אקצוץ לו אם הוא ימשיך ושאלתי אם הוא זוכר מה עוד בצבע אדום עלול להישפך פה. לא יודעת, משום מה זה עבד ושלומי השתתק. אז אני הסתפקתי באזהרה. להגנתו אומר שאם אתה בקרוז אוכל כמו מלך ומבלה כמו מלך, יש מצב שתתבלבל ותחשוב שיש לך זכות דיבור. אבל לא נורא, הוא הבין ואני הייתי מרוצה שהתחתנתי עם בחור אינטליגנט. נופל בלשונו מעת לעת, אבל אינטליגנט.

אז אני מברכת את עצמי שנחת זרועי תמשיך להיות מאיימת לעולם ועד, כי מה אישה רוצה אם לא שיחששו ממנה.

ולמרות שכמעט טבענו, שלומי העז להתבונן סביב והקזינו הפלה אותי לרעה, היה קרוז משגע. כי בעידן העכשווי שבו הכול רץ מהר ורגעי הביחד מתחלפים בהרבה לבד, הביחד הזה שווה הון. במיוחד שאין wi-five כמו שסבא אומר. יש מעט מאוד דברים שילדייך יזכרו מילדותם יותר מאת החוויה עם בני המשפחה. את זה שסבא ה(לא) אמיץ הסכים להתגלש איתם במגלישה, אבא עלה איתם לאומגה ואמא, טוב אמא עודדה מלמטה…וגם נכנסה לסרט D4 אחרי שהפנימה שהחייזרים שתוקפים הם לא באמת.
המתח היחידי שנוצר היה, האם הבופה פתוח עד 2:00 או שפיספסנו ונישאר רעבים. זאת אומרת מפוצצים למות אבל עם חשק לאיזה פיצה קטנה.

נ.ב. אם גבר אומר לך שהוא לא אוהב קניות, תחשבי שוב. נכנסים לדקטלון ושלומי מאבד את זה. מי שלא ראה את שלומי מתלהב ממוצרי ספורט לא ראה התלהבות מימיו.
אז הכתה בי ההבנה, זה לא שהוא לא אוהב קניות. הוא לא אוהב שאני קונה.

אז אני מברכת אותי בפיתחה של שנה חדשה, ששלומי תמיד ימצא איזה דקטלון קטן לשהות בו. זה מותיר אותי ללא מצפון וללא עכבות לקנות כל שעולה על רוחי.
מי שלא מכיר אותי, עוד עלול להשתכנע שאי פעם היה לי מצפון או אי אלו עכבות.

חברים שלי, מאחלת לכולכם שנה טובה ובריאה, שנה שבה יהיו סביבכם מספיק אוהבים המבקשים רק את טובתכם, וגם…שנה עם חיוך מתוק כדבש.