תמונות שבגללן אני שמחה מאוד שהילדים שלי לא כל כך פעילים בו.
אני לא רוצה שהם יבינו שיש אימהות שאופות על אמת ושזה לא רק בטלוויזיה, כמו שאני מקפידה לומר כל השנים.
אבל כל זה היה עד הבוקר. כי בבוקר שישי הזה, אני מתכוונת לבשל ממש בקטנה ומרגישה שיש מקום לשקול הפתעה שתהיה מעשה ידיי להתפאר.
חושבת לעצמי איך הילדים תכף יתעוררו ולא יבינו למה מגיע להם כל הטוב הזה. אגב, בכל מה שקשור אליי, הם תמיד שואלים את עצמם מה עשו שמגיעה להם האימא הטובה הזו. הנה עכשיו, במטוס מפאפוס, האזנתי למוסיקה כשאני מרקדת בכיסא ושרה להנאתי. אופירפיר שישב לידי, מייד שאל למה מגיע לו כל הטוב הזה. מוודא שאין אף אחד בסביבה שמכיר אותו ומשנן לעצמו לזכור לומר לדנדוש, שחייבים למחוק לאימא את התוכנה של המוסיקה שיש לה בפלאפון.
בכל אופן, אתם גורמים לי להתפאר, מה שאני מאוד לא אוהבת וגם לסטות מהנושא.
הנושא הוא מוטיבצית השיא שלי לאפיה.
חושבת להכין לחם, כזה שכל הבית יתמלא בריחות האפייה שלו. מדמיינת איך כולם בוצעים ממנו כשהוא חם ומשתוממים מהכישרון שלי שהוסתר עד היום. אבל בשביל לחם אני צריכה שמרים.
חוץ מזה לחם זה למתקדמים. זה לא רעיון טוב.
נזכרת במתכון לעוגיות שעלה כאן אתמול, כאלה שמתאימות פיקס ליד התה. מדמיינת איך אני מכינה לילדים קנקן תה ולידו עוגיות נימוחות שאי אפשר להפסיק לאכול. אבל אני לא ממש בנויה לכל ההתעסקות הזאת עם העוגיות הקטנטנות האלה, שצריך להנדס אותן כדי שיצאו באותו הגודל. כמה שאני מתאמצת הן יוצאות פרי סטייל. גם זה לא רעיון טוב. גם ככה כשאני מכינה אזני המן בפורים זה פיי…. מעל ומעבר. תענוג כזה צריך להקפיד לשמור לפעם בשנה.
מבינה שהפתרון בשבילי זה עוגה.
אם כולם יכולים, גם אני יכולה.
מחליטה להכין עוגת גבינה עם פירורים. מדמיינת איך בערב אנחנו יושבים בגינה עם עוגת הפירורים שהכנתי ופירור לא נשאר ממנה. אבל אז אני נזכרת שאין לי גבינה לבנה וביסקוויטים יש מעט. מדמיינת גם את שלבי ההכנה ונראה מה זה מסובך.
ממש חבל אבל גם זה לא רעיון כל כך טוב.
וככה, בזמן תענוג כוס התה של שישי בבוקר, אני מכינה חלה ואחר כך עוגיות ולקינוח עוגה. כל זה בשתי דקות של מחשבה. וכמו שעלתה לה המחשבה, ככה נגנזה. מה זה נגנזה, נגזרה לאלפי חתיכות והוטמנה עמוק בירכתי המוח. יחד עם המחשבות על הצורך בספורט והצורך לסדר ארונות.
מבינה שאם אתארגן מהר, אולי אספיק להגיע לקונדיטוריה הקרובה ולקנות משהו.
אפילו אצלם לכם תמונה של מה שקניתי ותדמיינו שאני הכנתי.
תדמיינו כמוני, ראיתם שזה לא מסובך.
והילדים… שיסתפקו במה שאמרה מארי אנטואנט, אם אין לחם יאכלו עוגות. ואם אין לחם ואין עוגות, שיאכלו קציצות. את זה אני עוד מוכנה להכין.
ובבוקר שישי הזה, בהחלט שקלתי להפתיע עם איזה מאפה קטן מעשה ידי להתפאר.
אבל עבר לי, די מהר.
נ.ב. הגעת לחנות ודלת ההזזה לא נפתחת בגלל שהחיישן לא מרגיש את משקלך כי את בתת משקל? כל השאר זה בונוס. גם אם האמת היא שהחיישן פשוט התקלקל, תמיד תשנני לעצמך שאת מהזן המשובח שלא נותן לאמת לבלבל אותו.
נ.ב. 2 הגעת הביתה והילד לבוש רק בתחתון, נמצא באותה תנוחה מהבוקר אבל עוד זוכר את שמו ולא נכנס להיפותרמיה מעודף מזגן ומסכים ומחוסר תזוזה? כל השאר זה בונוס.
שבת של שלום ושלווה.