לצדו ניצב עץ אשוח גדול ממדים והוא צבעוני כל כך, ממש תאווה לעיניים. מימין מסתובב סנטה קלאוס מחויך, מצטלם עם העוברים ושבים. אני מהלכת לי עם מעיל מפנק והידיים שלי מכוסות בכפפות. הקור מבעד לכפפות צורב אבל אני מחזיקה בהן כוס שוקו חם. כזה עם שוקולד שנמס בתוכו. ברקע פתיתי השלג נופלים ברכות על ראשי ונערמים על המדרכה לפניי. האורות מסביב מאירים את פניי הזורחות מאושר. שלומי מצלם אותי בקושי רב כי ידיו עמוסות בשקיות מהקניות שערכתי זה עתה.
אתם מצליחים לדמיין אותי כך? בפסגת הפסגות?

יופי. עכשיו תפקחו את העיניים ותצאו מהסרט שנכנסתם אליו. כי אני לא בלונדון ולא נעליים. לא חזרתי משום מקום עמוסה בקניות ולא נפל עליי אף לא פתית שלג אחד.
התאכזבתם? ומה אומר אני שלונדון לא חיכתה לי?

תדעו לכם שאני מעוצבנת שחבל על הזמן. למה? כי בשנה שעברה הבטחתי לעצמי שלא עוד דצמבר אפרורי בבית ושבקריסמס הבא, אני אהיה בלונדון או לפחות פריז. ואם אני מבטיחה אני תמיד מקיימת. הנה הבטחתי לשלומי שלא אכתוב שהשבוע הוא תיקן את המפסק לאור ביציאה למרפסת ואיך שלחצתי עליו, כל הבית התקצר. הוא לא רצה שתקבלו את הרושם המוטעה שהוא לא יודע לתקן דבר בסיסי כמו מפסק וביקש בכל לשון של בקשה שלא אכתוב על זה מילה. אז הבטחתי ואל תכריחו אותי לספר שהרושם שלכם לא מוטעה בכלל. בכל אופן, נחזור ללונדון ולעובדה שבניגוד להבטחתי לעצמי, נשארתי בארץ, בלי גלגל ענק ובלי עץ אשוח, מלפניי, מצדדיי או מאחוריי. ואני לא כועסת על עצמי חלילה. לא. כי זה לא יקדם אותי לשום מקום. אני כועסת רק על בן הזוג שלי. זה שבחר להקדיש את חייו כדי לשמוע אותי מתמרמרת. זה נכון שהוא הציע שניסע, אבל אני אמרתי שאין לי חשק לטוס כי קרררר. שממילא האף שלי ייצא אדום ולא מחמיא בתמונות אז מה כל זה בכלל שווה. אז אמרתי. הוא מיד מקבל את זה בלי להתווכח? זה כמו שאמרתי שהשנה אני רוצה חגיגת יום הולדת צנועה. נראה לו שהתכוונתי באמת, ממתי מתאים לי משהו צנוע?

אני צריכה להרגיע את שלומי שבנקודות מאוד ספציפיות כמו טיסות ויום הולדת, לא יקרה לו כלום אם יפעיל שיקול דעת עצמאי.
ואל תגידו לי עכשיו חגגנו את חנוכה וגם בו יש אורות. חנוכה כבוד אליו, אבל בחנוכה כל אחד הוא אור קטן, ואני מחפשת אור איתן. כזה שיש בו מלא אורות מנצנצים ומתנות יפות ועץ אשוח ומתנות בקופסאות מהודרות וגלגל ענק והרבה מתנות. חג שכל המהות בו היא לשמח אותי ולהעניק לי דברים חומריים. גם אצלנו קונים מתנות בחג? בטח קונים. למארחת. לזאת שכבר חודשיים מנקה ארונות, תנור ומקרר, מחפשת חמץ בפינות ובנוסף לכל זה, היא מארחת. וכשהיא מגיעה לערב החג עם הלשון בחוץ, נותנים לה במתנה סיר. רומזים לה שגם בשנה הבאה, אחרי שהיא תקרצף טוב טוב ולא תשכח אף פירור, נבוא להתארח אצלה ואנחנו מצפים לטעום ממה שהכינה בסיר החדש שקנינו לה. גם נשים לב אם היא החליפה אותו.

התאכזבתי מאוד אבל אני אתאושש. כי משברים, במיוחד עמוקים כמו זה, רק מצמיחים אותי. אני רק צריכה לדמיין אותי שם בשנה הבאה והעתיד נראה כבר יותר ורוד.

ושלומי יקירי, בשנה הבאה שום תירוץ בנוסח "אבל פחדתי להפתיע אותך" לא יתקבל. אני יודעת שאתה חושש ממני ובצדק, אבל תדע שכשאני עמוסה בקניות, אני נוטה להיות סלחנית.

שבת של גשמי ברכה ודמיונות חברים שלי