שאלות קשות אלו הגיעו אלינו לאחרונה, עת נפטר לקוח ותיק שלנו.

גם אם משפטית מותר לאב לעשות כל שירצה, עדין, בעת שליווינו אותו בעת עריכת הצוואה, ניסינו, בעדינות, לבדוק, אם ניתן לאזן בין האחים, שניהם יוצאי ירכיו. האב, דעתן וחכם, אדם נוקשה "ייקה",  עמד על שלו, ובצוואתו, העדיף את הבן הצעיר, אם כי גם הבן האחר לא ניזוק (קבל "רק" 4 מליון, לעומת הסכום הגדול באמת שקבל הצעיר)

בשל גילו בעת כתיבת הצוואה, קרוב ל- 86, ברור שנדרשה חוות דעת של מומחה בתחום הגריאטרי, שיאמר, שהאב מדוע באופן  מספיק למעשיו, וכשיר לכתוב את צוואתו.

ליתר בטחון, גם רופא עיניים ומומחה לשמיעה צרפו חוות דעתם, על פיה, למרות קשיים בראיה ושמיעה (גלאוקומה בעין אחת ומכשיר שמיעה בשתי האזניים) – עדין – הבחור הצעיר מסוגל לכתוב את רצונו, ללא סייגים.

כעת, לאחר פטירתו בשיבה טובה, ברור מאליו, שהבן שקופח, גם הוא אדם לא קל – 

 יבקש "לתקוף" את הצוואה ולבטלה, כדי לרשת מחצית העיזבון.

עם זאת, קווי ההגנה של הבן הצעיר חזקים, לאור חוות הדעת המקצועיות והברורות, 

מה גם ששני מכרים של האב, ששמשו עדים לצוואה, כתבו, שהמנוח היה מודע למעשיו בעת שכתב דבריו, ולא הושפע מכל גורם חיצוני. צפוי משפט ארוך, ונעדכן בהמשך.