בואו נניח את הפוליטיקה בצד, ונתרכז בהסתכלות על האידיאולוגיות של הימין והשמאל מכל הצדדים. אם נמקם את האידיאות על ציר,

"הפיצוץ הנוראי" בביירות החריד את הרחובות, מוטט את הבניינים, קטל באנשים ויצר זעזוע חברתי באחת הסיטואציות המורכבות בה מדינה זו

המחלוקות בין ימין לשמאל, דתיים לחילוניים, ערבים ליהודים, נוצרים למוסלמים, ותיקים לצעירים, אשכנזיים למזרחיים, חסידים לחובשי כיפה ועוד ועוד שוניות

רבים היו משוכנעים רגע לפני כניסת הקורונה לחיינו, כי החיים הטובים הם החלק הכי חשוב בחיינו וכל יום אנחנו ב"קרב"

מערכות הבחירות האחרונות כאילו לא הספיקו לנו בישראל, הבחירות אחרי הבחירות הוכיחו שהעם חצוי ואינו מסוגל להכריע בין ימין לשמאל

בתוך כל ההפגנות והמחאות למיניהן שנועדו להפציר בשלטון לשפר את שירותיו לבוחריו אשר משלמים משכרותו, נדמה כי מתבלבלים המפגינים ותוקפים

השבוע ציינו את יום השנה למלחמת לבנון השנייה ב – 12/7/06 יום שיהיה חרוט בזיכרוני לעד, ובחרתי בטור זה לשתף

הפעם, מודיעים לנו אמצעי התקשורת הפעם המחאה היא אמיתית, היא זועקת, היא באה מן העם, היא אינה נתמכת ע"י גופים

מנהיגות היא אולי התופעה האנושית מהמעלה החשובה ביותר מכיוון שכל תכליתה היא להוביל אנשים - בדרך כלל בעלי אינטרס משותף

זכות המחאה הינה אבן יסוד בחוק יסוד זכויות האדם.