חורבן הבית! אמנון אשל אסולין

כלא גלבוע "זוכה" לכותרות רבות שמצליחות להסעיר את המדינה כולה. וכעת פרשת הסרסור בכותלי בית הכלא. הפרשיה עוסקת במערכת יחסים בין קצין מודיעין בכלא לבין אסיר ביטחוני בכיר ועל רקע המערכת יחסים הזו האסיר מבקש שיבוץ חיילות/סוהרות במשמרות שלו ובאגף שלו וזה בהתאם נענה לבקשות. מה מסתתר מאחורי הרצון לספק את דרישות האסיר קשה לומר במדוייק וייתכן גם שמדובר בטובות הנאה אישיות, אך כן ברור שהקצין לא יכל לעשות זאת לבד ואם כך חייבים ללמוד, לתחקר ולהבין את גודל השערוריה הזו, שייתכן אף שהיא השפיע על אירוע הבריחה המדובר. חייבים להקים ועדת חקירה לאומית או לכל הפחות ועדת בדיקה חיצונית שתבחן לעומק את גודל השערוריה. נכון וצודקת הפעולה המיידית שנקט שר הבטחון – בני גנץ, על מנת לעצור את הקצאת החיילות לשירות בתי הסוהר, אך בזה לא נפתרה הבעיה והתעלומה חייבים חקירה יסודית. החיילת הנאנסת מספרת בעדותה על מפקד כלא גלבוע שהוא אסיר עם דם על הידיים, אסיר שעל פיו התקיימו או לא דברים בכלא ומוסיפה שביום שנגיע לכלא ואותו אסיר ראה אותה הוא אמר לה " את תגיעי לאגף שלי!" היא לתדהמתה גילתה למחרת שזה בדיוק מה שקרה. כולם בכלא הכירו וידעו על כך, אבל הכל המשיך כאילו אותו אסיר מסוכן, עם דם על הידיים, מנהל את הכלא וקובע מה סדר היום, מה השיבוץ וכו. כל אחד מאיתנו צריך לחשוב על אותה נאנסת כבתו, כאחת ממשפחתו, חיילת שנשלחה בשם המדינה לשירות בבית כלא גלבוע ועברה השפלה נוראית ואפילו עם שיתוף פעולה של גורמים רבים משירות בתי הסוהר. אני משוכנע כי אין כאן מקום להנחות וישנה מחוייבות לקיום הליך חקירה ובהתאם נקיטת פעולות אישיות וארגוניות. תופעות חמורות שכאלו חייבות להסתיים בענישה חמורה ככל שתיהיה ועל פניו ברור שמנגנון שלם קרס בביצוע תפקידו ואחריותו.

ביום א הקרוב יצויין יום תשעה באב לזכר חורבן בית ראשון ושני והוא אחד מימי האבלות המשמעותיים ביהדות, יום התענית הוא בסיום תקיפת בין המצרים החל ב- י"ז בתמוז ומסתיים ב – ט' באב. רבות דובר על הסיבות לחורבן הבתים ומדוע נגזר על היהודים להתמודד עם גזירות אלו, אך יותר מכל דובר על שנאת חינם שבין היהודים, בין השבטים, בין הקהילות ואיך זו הובילה לחורבן הבית. גם בימים אלו של מתחים, כעסים, פילוגים ובחירות אינסופיות, שמביאות להקצנה בין חלקי העם נכון יהיה שכולנו ניקח אויר ונחשוב בעיקר על אהבת חינם, על עין טובה, על הביחד היהודי – ישראלי – לאומי. בואו ננסה לאמץ דרך ארץ שמובילה אותנו לעשיה משותפת עם הערכה לדיעה שונה ואחרת. העם היהודי הצליח לשמר את עצמו היסטורית ולהיתפתח רעיונית גם בזכות הווכחנות והחוצפה ואסור שאלו בימים אלו יהפכו לחרב פיפיות ונגדנו. חלק מאויבינו אומרים תנו להם הם יעשו את העבודה טוב מאיתנו ויובילו לחורבן של עצמם וחובתינו לומר בואו נמשיך להיות אור לגויים ונהיה כולנו אור אחד שמגרש כל חושך מתוכנו ועוד יותר מחוצה לנו.

ידידיי ורעיי חובה עלינו להוקיע תופעות חמורות מקירבינו ולעשות הכל על מנת לתקן את הדרוש למען חברה טובה יותר, יחד עם זאת בואו נעשה זאת עם גבולות נכונים של שיח ובעיקר בלי שנאת חינם והובלה לחורבן.