כרוניקה של מוות ידוע מראש – לפרשת קורח

הרב אמנון ריבק, רב קהילת מעלות טבעון

וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן־יִצְהָ֥ר בֶּן־קְהָ֖ת בֶּן־לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְא֥וֹן בֶּן־פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן׃ …. וַיִּֽקָּהֲל֞וּ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶם֮ רַב־לָכֶם֒ כִּ֤י כָל־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם יְהוָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל יְהוָֽה׃

רבים מאוד מכירים את מה שאומרת מסכת אבות על ההתקוממות של קורח, בן-דוד-שני למשה ולאהרון, והנספחים אליו מששושלת בני ראובן, הקמים להתמרד מול מנהיגותם של משה ואהרון.  "אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ:" (משנה, אבות, פרק ה). את הראשונה אוהבים, את השניה – לא.

אבל הבה נודה – מותר לחלוק על ההנהגה. מותר לבקש חלק בהנהגה. מותר לערער על הסדר הקיים, במיוחד כשהמערערים הם אלה המוחלשים שהסדר הקיים פועל לרעתם, או שלפחות ככה הם חשים – פעם אלה יוצאי אתיופיה ופעם המורים, פעם אלה נשים שמופלות לרעה בייצוג ובשכר, ופעם אלה מי שחשופים לניצול או לעבדות. מותר למחות ומותר לעשות זאת מול אלה שהסדר הקיים משרת אותם, שהפריבילגיות שהם זוכים להן מרובות, ואפילו אם הן מוצדקות.

וכמו אלה גם קורח לא בא להרוס כי אם לתקן. והרי באמת היה ראוי להנהגה – חכם, מוכשר, עשיר ומקושר, בן למשפחה הנכונה. במה חטא אם כן, במה חַטאוּ ההולכים אתו שנענשו כפי שנענשו – "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ. ….וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת יְהוָה וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת."?

חטאם בשתיקתם, בחרם שהטילו על משה ואהרון, בכך שלא היו מוכנים לדבר, בכך שהעלו טענות אבל אז סירבו לקיים משא ומתן. כשבא משה להציע מבחן הנהגה 'אובייקטיבי' – וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־קֹ֜רַח וְאֶֽל־כָּל־עֲדָתוֹ֮ לֵאמֹר֒ בֹּ֠קֶר וְיֹדַ֨ע יה' אֶת־אֲשֶׁר־ל֛וֹ וְאֶת־הַקָּד֖וֹשׁ וְהִקְרִ֣יב אֵלָ֑יו וְאֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר יִבְחַר־בּ֖וֹ יַקְרִ֥יב אֵלָֽיו׃ הסירוב הוא בוטה: "לֹא נַעֲלֶה. הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר?" ואנחנו רואים עד כמה מנסה משה לפייסם ולהגיע לדיון ענייני, לדון בביקורת – והם מתבצרים בשתיקתם, וההפגנה הצודקת הופכת לטרגדיה, לכדור שלג שיוצא משליטה, לכרוניקה של מוות ידוע מראש. וכל המוצא מקבילות למאבקי כוח כאן ובימינו – עושה זאת על אחריותו בלבד….

חז"ל שאוהבים למצוא צדק פואטי במקרא, אולי אפילו הומור אלוהי, מוצאים גם כאן מידה כנגד מידה: מתוך שסכרו הם את פיהם, פתחה הארץ את פיה. מתוך שאצה לו לקורח הדרך לזכות בגבהי השלטון, זכה שיוקדם אצלו הפסוק "כִּֽי־עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל־עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב".

שתהא שבת של דיבור.