טובים בלמות ביחד!

השבוע נייחד כולנו זמן לציון יום הזכרון הלאומי ובמעבר חד נעבור לחגיגות יום העצמאות בזיקוקים ובשירה ישראלית עממית שלנו. יום הזכרון הוא יום של התכנסות לאומית ועיסוק בחללי מערכות ישראל שחרפו נפשם למען 74 שנות עצמאות לאומית. הייתי שם לצידם כשנלחמו בעוז רוח ובחירוף נפש למען העם בציון ועשו זאת כשנגד עיניהם היו המדינה, אזרחיה וחובת ההגנה עליה. במותם ציוו לנו את החיים ומורשתם חייבת להיות "חיה" ומסופרת על ידי כל אחד מאיתנו ביום הזכרון וביום יום הלאומי. המשפחות השכולות האצילות היו רוצים את בנם הגיבור בחיים וממשיך לגדול ולהרחיב את שבטם והם שילמו את המחיר הכבד למען עצמאות ארץ ישראל וכל שהם מבקשים, שצוואתם לא תיהיה לשוא ושנהיה ראויים להמשיך את מורשתם ובעיקר נזכור אותם מלאי אנרגיות, מחייכים וצעירים. חובת הדור הצעיר להמשיך ולשאת את נטל הביטחון הלאומי ולעשות הכל למען עצמאותנו וזאת תוך הבנה שאין לנו ארץ אחרת… . פגשתי את הנוער הערכי שלנו, שזה עתה התגייס לצבא, בכל תפקידיי בשירות הצבאי וראיתי שם בעיקר נוער מחונך לערכים, יודע את תפקידו, למוד היסטוריה ומורשת של עם ישראל וכזה שמוכן תחת ערך השליחות הלאומית לחרף את נפשו למען משפחתו, למען עמו ולמען מדינת ישראל. ברור כי הנוער הזה חונך בביתו לערכים הלאומיים הללו והשורשים איתם הוא בא מהבית וממערכת החינוך הם הבסיס המרכזי לבניין דורות העתיד במדינת הפאר הזו. השבוע התראיינתי לקול ישראל במסגרת תוכנית שתשודר ביום הזכרון ונשאלתי על האובדן, השכול והמשפחות השכולות, השבתי למראיין – " כל מפקד חושש מהיום בו הוא יאבד חיל בשדה הקרב, באימונים ובשגרה ואנחנו עושים הכל בכדי להשיב את הבנים הביתה בשלום כי זהו הציווי העליון שלנו, אך ברור כי לא תמיד אנו עומדים במשימה הזו. וכאשר הגעתי לביתם של משפחות שאיבדו את היקר להם מכל אז הגענו תוך תחושה נוראה של כישלון במשימה ומשם יצאנו מלאי אנרגיות, מחוזקים ועם "רוח גבית" אדירה וזה בזכות החיזוקים, התמיכה וחשיבות משימת ההגנה על המולדת, שקיבלנו בבתי המשפחות השכולות. דבר נוסף שבלט לי בנושא השכול ובעיקר באסון המסוקים שהשכול פוגע בכל רבדי האוכלוסיה בישראל ושם אין הבחנה בין בן העיר, הכפר, הקיבוץ, העדה, הדת, המעמד הסוציואקונומי כולם גם יחד משתתפים במשימת ההגנה על גבולות הארץ הזו. זעקתם של האימהות ובני המשפחות נשמעת במדוייק זהה לחלוטין וקורעת את לב כולנו… עוד דיברתי על חירוף הנפש של צעירי העם הזה ולטעמי אין לו אח ורע במחוזות אחרים בעולם. הם מגיעים חדורי מוטיבציה, מלאי מרץ ועם "תרמיל" ערכי שמעורר השראה והם מוכנים לתת את נפשם למען כולנו…" סיפורם של הלוחמים שאיבדנו בשדות הקרב, באימונים ובשגרה הוא סיפור התקומה הלאומית וחברת המופת הערכית שבנינו כאן ולנו יש את החובה והציווי לספר את סיפורם, לזכור את גבורתם ולשמור אותם "חיים" בתוכנו עם החיוך, הבלורית והיופי. חיבוק המשפחות, כמו גם זכרונם, הוא ערך לאומי וחובתינו המוסרית כעם וכאומה לעשות הכל על מנת לסייע בידם לעבור את היום יום הבלתי נגמר להם בגעגועים. העם בישראל יודע להתכנס ולזכור את נופלם של הגיבורים הלאומיים שלנו ואנחנו עושים זאת בעת אסונות בצורה יוצאת דופן בקנה מידה עולמי וכך ביום הזכרון הלאומי ומכאן אני למד שאנחנו יודעים למות ביחד ויותר קשה לנו המשימה של לחיות ביחד, אנחנו טובים בקידוש המוות ובהנצחה, אך לא כך בקידוש החיים ובסובלנות הנדרשת לביחד הלאומי ביום יום ובשגרה. להבנתי הצוואה החשובה במעלה שהותירו לנו החללים והנופלים במערכות ישראל ובפעולות האיבה היא – קידוש החיים והמשך קיומו של העם בישראל. חובתנו לדעת לעשות הכל על מנת שהמחלוקות ביננו לא יהפכו לשסעים בלתי נרפים, שהוויכוחים יהיו עם רצון לשפר ולתקן ולא לקרוע ולקלקל, שהשונות ביננו שתיהיה ליתרון ולבניית "פסיפס" אנושי איתן ולא למציאת החולשות אצל האחר, שהעדתיות והדתיות תיהיה למקור עוצמה והקיבוץ גלויות ימשיך להיות היצירה המופלאה של חברת המופת שנבנתה פה. כן חברים בואו נלמד לחיות ביחד ולקדש ערכי חיים לצד הנצחת קדושת המוות במחיר היותנו כאן. 

המעבר ליום העצמאות הוא חד ומהיר ויש בכך עוצמה רבה לעם שזוכר את מחרפי נפשו, אך רואה תקווה רבה בהמשך קיומו בעצמאות ובחגיגות. חובת כולנו לזכור את הנופלים, לחבק את בני משפחותיהם וביחד לאומי לחגוג את חגיגות ה – 74 למדינת הפלא הזו כי יש בנו יותר. המעבר החד מ"חושך" לזיקוקים, מעצבות לשמחה, משירי כאב על אובדן לצהלולים ומחולות ומהתכנסות שקטה ועצובה לריקודי מחולות הוא בעיניי הביטויי הנעלה לקדושת החיים, לתקווה, לעצמאות ולהמשך בניין הארץ.

ידידיי ורעיי קדושת המוות והזכרון הם חובה מוסרית לאומית, אך ציווי החיים וקידושם הוא ערך עליון וטוב שנעשה כולנו את המאמץ לחיות ביחד עם זכרונם של גיבורי ישראל. ביום העצמאות ה – 74 לישראל לצד כל ההישגים הלאומיים שצברנו אני גאה להיות ישראלי ושאף אחד לא ינסה להנמיך לי את זה!