עכשיו או אחרי החגים?

שנה חדשה ואווירה של חגיגיוּת והתרגשות. 

מצד אחד אנחנו כבר די מתגעגעים לשִגרה ומצד שני צריך להודות: השִגרה שמחכה לנו בזמן הקרוב היא לא באמת שִגרה.

בימים אלה אנו שומעים לא מעט את ההבטחה הידועה: "אחרי החגים אתחיל דיאטה". מהי המחשבה הראשונה שעולה בראשכם כשאתם שומעים את המשפט הזה? 

התשובות הפופולריות הן: "בחגים איהנה בלי לחשוב יותר מידי. זה חלק מהחופש", "בחגים האוכל מושקע וטעים. בטח שלא אוותר עליו". "בחגים כולם אוכלים יותר, גם לי מותר" ועוד ועוד.

אם נתעמק קצת בכל אחד מהמשפטים האלה, נגלה שהמסר שבין השורות הוא לא רק דחייה, אלא גם בחירה להוריד לחץ בינתיים ולרופף את המשמעת בזמן הקרוב. משהו בסגנון בחגים יתווסף לסל הדאגות או הנושאים הלא פתורים שלי עוד "תיק" , ואחרי החגים אתפנה לפתור הכל בבת אחת. 

האם זוהי עסקה ריאלית? האם כל בני המשפחה מודעים לה ויוכלו לעמוד בתנאיה? דיאטה היא אורח חיים, כלומר התנהלות מתמשכת. לא עונתית, לא תקופתית. קשה לרכוש הרגלים כשיש תנועה קיצונית בין קצוות: תקופות שמתירים רסן ותקופות שמקפידים על תפריט מדוד ומדויק.

אז איך באמת נוכל לאפשר לעצמנו יותר היצע בחגים וגם נצליח "להחליק" ביתר קלות אל ימות החול שאחריהם. 

התשובה לשאלה הזאת היא איזון והליכה בדרך האמצע: מחד, גמישות סבירה ויכולת להתאים את השינויים למצב הקיים כעת, ומאידך גבולות סבירים שישמרו  עלינו מהתפתוּת או היגררות לשינויים קיצוניים. שינויים קיצוניים מעוררים התנגדות, מחזיקים מעמד זמן קצר בלבד, ובדרך כלל משאירים אותנו עם טעם מר.

רצוי לקחת בחשבון מראש שבחג יש יותר ארוחות ויותר היצע, ולהחליט שמשנים משהו באופן יחסי לחגים קודמים. כדאי למקד את השינויים בהפחתת מזונות תעשייתיים או עתירי שומנים וסוכר ולהציע להם תחליפים.

לדוגמא- אם הגשנו לשולחן בחג הקודם 4 ליטר שתייה מתוקה, השנה נגיש 2 ליטר שתייה מתוקה ונשלים עם 2 ליטר מים, נפחית תדירות טיגון ונבחר צלייה בתנור במקום ועוד.

שינויים הדרגתיים שנעשים מתוך אהבה והקשבה יגרמו לילדים  לשתף פעולה, ויתרמו לשיפור הרגלי האכילה של כל בני המשפחה.

הכותבת: בתיה שהרבני, תואר שני בתזונה קלינית, תזונאית קלינית בראייה משפחתית. בעלת קליניקה פרטית, ועוסקת בליווי אישי ובהנחיית קבוצות הורים במכבי אקטיבי (מכון לטיפול בעודף משקל בילדים). מרצה בפני צוותי חינוך ובני נוער.