על חגיגה, חג ועצב!

שנת הלימודים נפתחה השבוע, על אף הספקנים שזימררו להם במהלך השבועות האחרונים ספקות רבים. כן תפתח, לא תפתח, סרולוגי, מקדמים, חיסונים, בדיקות ביתיות וכל אלו לא הצליחו להרוס את חג ה – 1 בספטמבר וילדינו במחולות וצהלולים יצאו לחגיגות ועוד יותר ההורים, הסבים והסבתות שקולם הדהד מעבר להרים.

השנה נפתחה בצל צילה של מגיפת הקורונה ובעיצומו של הגל הרביעי ובשנה זו הניסיון שצברנו, מחייב אותנו ליצור תנאים טובים יותר לילדינו. תנאים בהם השנה תהיה רגועה יותר, שנה בה הקפסולה תהפוך למילה רכה יותר להיערכות נכונה, שנה בה כהורים נהיה מחוייבים לחזק את ידי המורים, נקפיד על מסיכה במרחבי החינוך ובעיקר ננסה כולנו לייצר תנאים בריאים יותר לילדינו. האתגר שהמגיפה מעמיד בפנינו הוא משמעותי ובמערכת החינוך עוד יותר ויחד עם זאת ללא רוח גבית משמעותית למערכת החינוך הן על ידי ההורים, המערכת, הממשלה והסביבה לא יהיה קל שם. בשנה זו אני נרגש בפעם השישית להיכנס לשערי בית הספר עם תלמיד לכיתה א. ההתרגשות בעיצומה, הלחץ משפיע, ארגון התיק גורם לדמעות ובודאי הסנדביץ' של הבוקר יהפוך לנו את הבטן. כן כך זה בכל בית בו ישנם תלמידים ועל אחת כמה וכמה תלמיד שעולה לכיתה א. נאחל לכל ילדינו האהובים – תלמידי ישראל שנה של לקיחת אחריות, שנה של צבירת בטחון, שנה של השכלה, שנה של ערכים ובעיקר בעיקר שנה של לימודים מלאים עם בריאות איתנה. נאחל לכל צוותי ההוראה במוסדות החינוך שנה של הישגיות, שנה של שיפור וקפיצת מדרגה, שנה בקפסולה נכונה ובריאה ובעיקר שנה של תמיכה, הבנה וסובלנות. נאחל למקבלי ההחלטות שתהיה זו שנה בה נאפשר את היותר ביחד, את הפחות בזום ובקפסולות קטנות ושיחזירו את החינוך למסלול הנכון. צאו נא במחולות ביום חג הלימודים ובעיקר תתחנכו לערכי הליבה שלנו כעם ותהיו אזרחים טובים יותר.

יחד עם חג ה – 1/9  נחגוג השבוע גם את ראש השנה היהודי – א' בתשרי ולכולנו זו הזדמנות לאחל האחד לשניה שנה של בריאות, שגשוג, הצלחה ושפע. השנה האחרונה היתה כולה שנה בה חיינו בצל מגיפת הקורונה במרביתה חווינו את גלי המגיפה והיינו חרדים בין חיסון, הידבקות והחלמה. רבים בתוכנו לא שרדו את המגיפה הארורה, חלק ששרדו עדיין לא התאוששו ורובנו תחת לחץ וחרדה. הביחד שלנו כעם וכחברה חטף מכה משמעותית, המגבלות בחלק מהזמן היו בלתי אנושיות, סביבנו רבים איבדו את מקור פרנסתם, הביטחון העצמי נפגע, רף החרדה עלה, אבל אל לנו לדעוך ולשקוע בתוך "ביצת" המגיפה ונכון יהיה שנביט לעתיד בצורה נכונה יותר ועם הרבה אופטימיות לימים הבאים. כמו תמיד אני טוען שהכמות המלאה בכוס היא יותר מהריק ועל אף הימים הקשים אנחנו ממשיכים לצבור הישגים, לפתח פיתוחים, לקדם את הכלכלה, לבנות תשתיות לאומיות, לזכות במדליות וחלקן מזהב ולהמשיך בבניין הארץ בציון. האתגרים הלאומיים הרבים עוד לפנינו ונכון שנבחן מה וכיצד עשינו בשנה האחרונה  על מנת לתקן ולשפר בעתיד. נאחל לכל בית ישראל שנה של בריאות והיעלמות המגיפה, שנה של בטחון, שנה של שלום, שנה שמקבלי ההחלטות ייצבו לנו את המערכת הפוליטית הסוערת של השנים האחרונות, שנה של ביחד וערבות הדדית, שנה של נתינה מבלי לחשב כדאיות, שנה של סבלנות וסובלנות, שנה בה נצליח להמשיך למלא את הכוס במעשים טובים, בפיתוח הארץ ובקידום החברה לאתגרי המחר.

בצער רב קיבלנו כולנו את הבשורה על מותו של החיל בראל חדריה שמואלי ז"ל, בראל הובא למנוחות לאחר מספר ימים של מאבק על חיו.  בראל נהרג לאחר תקרית ירי שהיתה במהלך הפגנות בגבול הרצועה. העם כולו התפלל להחלמתו ולאחר מותו אלפים רבים מכל רחבי הארץ השתתפו בלוויה ובאו לחבק את ההורים – ניצה ויוסי ואת אחיותיו. עם ישראל יודע ומכיר לצערנו את "מלאכת" החיבוק והתמיכה למשפחות שמאבדים את יקיריהם על המלחמה בהגנה על המולדת. משפחת שמואלי היקרה העם כולו כואב את כאביכם ומחבק קרוב ללב על האובדן היקר של בראל ז"ל.

ידידי ורעיי גם הקורונה לא תשבור את רוחנו כעם וחשוב שנאפשר שפיות שגרתית לכולם ועוד יותר לתלמידים. נאחל שנת לימודים בריאה פורחת ומשגשגת ויחד עם פתיחתה של שנה זו נפתח גם את השנה החדשה לעם היהודי בברכות שיחזקו את רוחו ועוצמתו. כעם אנו מחויבים למשפחת שמואלי, שאיבדה השבוע את בנה בראל ז"ל וכך גם לבניה של הארץ הזו ובני משפחותיהם שחירפו נפשם למען קיומו ועתידו של העם בארצנו המיוחדת. נברך בברכת " תכלה שנה וקללותיה… תחל שנה וברכותיה"

שנה טובה