בזכות ובגנות הפרטים הקטנים!

ראש ממשלה בישראל, שסביבו מאות ואלפים של עוזרים, יועצים, מומחים ואנשי שטח, מתבלבל בשיחה אחת מול הורי לוחם מג"ב פצוע אנוש מאירוע על הגדר בעזה, האם יש מה לדון בשיחה ובאירוע, עובדה מתחולל דיון ציבורי ובצדק רב.

שיחה שאמורה להיות מזוקקת, מוכנה ומלאת אמפטיה, הופכת לשיחה מבישה בין הוריו של בראל לראש הממשלה וחושפת בלבול מעבר לראיון המתוקשר. האם הבלבול מבטא משהו באשר ליכולתו של בנט, באשר לרגישותו בסיטואציה כזו, באשר לחבורה שמקיפה אותו והאם השיחה היא בכלל נושא לדיון ציבורי. להבנתי יש בבלבול הזה הרבה יותר מסתם שיחה שדורשת התנצלות, טוב שבנט התנצל, והיא בהחלט מבטאת במידה מסויימת את מצבו כראש ממשלה בתחילת דרכו ונכון שבנט יזקק את כל עוזריו למיניהם ביכולת לדייק אותו בפרטים החשובים. משהו מלאכותי וטכני מדי משדרים דבריו של ראש הממשלה מאז כניסתו לתפקיד ובהחלט ניתן לייחס זאת לזמן המועט בו הוא יושב בכסא ההנהגה, אך טוב יעשה האיש ובעיקר יועציו שיבצעו תפנית חדה בדיוק המסרים ובהעצמת היכולת בפניה לציבור בכל סוגיה ואירוע ובודאי כשמדובר באירוע בעל רגישות גבוהה במעלה – פניה להורים ששלחו את בניהם להגן על מדינת ישראל והוא במצב קריטי. ההתנצלות היתה במקומה ומראה שגם בנט מבין את גודל המבוכה, אגב אני הייתי מגיע מיד אחרי השיחה לבית החולים בכדי להתנצל ולחבק את המשפחה, אך ראש ממשלה חייב להקפיד בפרטים המזוקקים ועוד יותר החבורה שסביבו. לא שהמקרה הזה צריך לחרוץ את גורלם של חלק מעוזריו, אך ללא מהלך מהיר של שינויי דרמטי והפקת לקחים הוא יאבד לחלוטין את מעמדו הציבורי, שגם גם כך לאור הסיטואציה הפוליטית המורכבת נמצא במקום נמוך בעיני הציבור. אמרתי שהשיחה מבטאת משהו רך בהתנהלות שלו והממשלה בכלל, ניראה כי חלק מבכיריה, זזו הצידה ונותנים לבנט להתמודד לבד ללא הגיבוי הדרוש מהחברים בקואליציה. כך היה עם לפיד בנושא הקורונה, כך עם בתי החולים הציבוריים וחוסר הגיבוי של ליברמן וכך עם לחצים שמופעלים עליו מחלקיה הרבים של הקואליציה. אמנם ימיה של הקואליציה טרם הגיעו ל-100 הימים שדרושים לחסד וצריך לתת אותם, אך מוטב יהיה שיתחולל שינוייכפי שהבטיחו לנו ולא רק בכך שמבלפור פונה הדייר הקודם. בהמשך לפציעתו של בראל באירוע בגבול עזה עולה השאלה, כפי שזעק אותה האב, מדוע הגענו למצב כזה בו ידי החיילים כבולים גם בסיטואציה שמסכנת את חייהם. לאורך שנותיי בשירות קבע ארוך זוכר מצבים רבים בהם היינו מחוייבים לפעול תוך הקפדה על ערכי צה"ל ומדינת ישראל. היו מקרים בהם ביחידות השונות התקבלו החלטות לא לפתוח באש, לא להיכנס לעימות ולא להתסיס את השטח וזאת מתוך הבנת מורכבות הסיטואציה, אך תמיד בראש סדר העדיפות היה לשמור על חיילי הלוחמים ולהביא אותם בשלום הביתה לאחר שביצעו את משימתם בהצלחה. נוהלי הפתיחה באש הידועים מחייבים כל חיל לשמור על הכללים, עד סיכון חיו או חיי חבריו ואז הנהלים מחייבים לפעול, על מנת לנטרל את הסכנה ובכל מחיר. משהו במקרה של בראל מראה, על אף חוסר הבקיאות שלנו בפרטים, כי סיכון החיילים היה לא מידתי והייתה נדרשת שם פעולה יותר נחרצת להרחקת הסכנות. על כך לקח מפקד פיקוד הדרום אחריות. גם כאן נכון וראוי שהלקחים ילמדו במיידי ובראש סדר העדיפות יהיה הגנה על מי שנדרש להגן על המולדת והעמדתו ברמות הסיכון הסבירות וברגע שחייו בסכנה ברור לו כיצד עליו לפעול. מי שמעז לפגוע, לאיים ולהעמיד חיל צה"ל בסכנת חיים דמו בראשו.

לצערי רבות ביקרנו בביתם של משפחות שכולות ופצועי צה"ל ועשינו הכל על מנת להיות מדוייקים בפרטים הקטנים מתוך רגישות לבני המשפחות. המשימה הזו היא מהמורכבות שעומדות בפני מנהיגים ומפקדים, בשל רגישותה. המשפחות הללו ובצדק מצפות למענה, תשובה וליחס העונה על כל צרכיהם, מכיוון ששילמו את המחיר היקר מכל וכולנו כעם צריכים לעמוד איתן לצידם בכל רוחינו ובכל המשאבים הדרושים לכך.

ידידיי ורעיי "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים" ונכון יהיה שכל אחד מאיתנו יעסוק באלו, על מנת לא להיות במבוכה או בסכנת חיים. ראש הממשלה ומנהיגי המדינה ראוי שיקחו אחריות, ילמדו, יפיקו לקחים וזאת תוך דרישות בלתי מתפשרות מכל הסובבים אותם.  בנט קח אחריות "תנער" את כל הסובבים – שרים, עוזרים, יועצים, אלופים וניצבים ותפגין בקיאות ובעיקר משילות של מנהיג. אנחנו כעם נמשיך להתפלל לבריאותו והחלמתו המהירה של החיל – בראל חדריה שמואלי ונעשה הכל על מנת לחזק את רוחם של הוריו.

 "אֵ-ל נָא רְפָא נָא לָהּ” (במדבר יב, יג)