אסור למתווך לקחת חלק בעריכת זכרון דברים למכירת דירה 

בית משפט השלום ברמלה קבע לאחרונה כי מתווך שלקח חלק פעיל בעריכת זכרון דברים למכירת דירה, לא יהיה זכאי לדמי תיווך, שכן עבר על הוראות חוק המתווכים.

בני זוג ממרכז הארץ התעניינו ברכישת דירה, ופנו למתווך על מנת שיסייע במציאת דירת מגורים עבורם. ביוני 2015 התקשרו עם המתווך בהסכם תיווך, והוסכם כי עלות השירות תהיה 2% מערך הדירה שתירכש על ידם, בצירוף מע"מ.

המתווך הציג לזוג דירת מגורים, ובינם לבין בעלי הדירה נחתם זכרון דברים למכירת הדירה, כבר במעמד הצגת הדירה לראשונה, ובמעמד המתווך. בהמשך חתמו המוכרים והקונים על הסכם מכר. התמורה שולמה במלואה והעסקה הסתיימה ברישום הזכויות על שם הקונים בלשכת רישום המקרקעין. עם זאת, הקונים לא שילמו את דמי התיווך למתווך.

המתווך הגיש נגד הקונים תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל, בסכום של כ- 33,000 ₪. הקונים, מנגד, הגישו לבית המשפט התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב. לנתבעים ניתנה זכות להתגונן, וההליך עבר לבית המשפט. 

בבית המשפט, טען המתווך – הוא התובע, כי בהתאם להסכם התיווך, על הנתבעים לשלם את עמלת התיווך. הנתבעים, מצידם, טענו כי התובע היה מעורב בעריכת זכרון הדברים, בניהול המשא ומתן בינם לבין המוכרים, לרבות מילוי פרטי הצדדים בזכרון הדברים, ואף החתים את הצדדים על זכרון הדברים, וזאת בניגוד להוראות חוק המתווכים. הנתבעים חיזקו את טענתם באמצעות תצהירה של עובדת במשרדו של התובע, שלקחה אף היא חלק בעניין. הנתבעים אף טענו כי התובע פעל בניגוד להוראות הסכם המכר, בו הוסכם כי חלק מן המיטלטלין המצויים בדירה (כמו מנגל גז, ג'קוזי מפואר ומערכת אזעקה) יועברו לבעלות הנתבעים, כאשר פנה המתווך למוכרי הדירה בבקשה שפריטים אלו יועברו אליו.

בית המשפט דן בחוק המתווכים, וספציפית בסעיף 12 לחוק, אשר קובע כי מתווך לא יסייע בעריכת מסמכים משפטיים, ולא ייצג לקוח במסגרת משא ומתן משפטי לקראת עריכת מסמך כזה. הסנקציה על הפרת סעיף חוק זה היא שלילת הזכאות לדמי תיווך. ההוראה נועדה, בין היתר, למנוע סיטואציות בהן מנסה מתווך לקדם עסקת מכר, על מנת לזכות בדמי תיווך, וכן על מנת לאפשר לצדדים לפנות לבאי כוחם ולנהל משא ומתן שקול. יצוין כי בפסיקה נקבע כי מתווך אף אינו מורשה להחזיק במשרדו מסמך סטנדרטי של זכרון דברים.

לאחר מכן המשיך בית המשפט לדון בשאלה האם התובע ערך את זכרון הדברים? התובע מצידו טען כי לא התערב בעריכת זכרון הדברים, למעט רישום בכתב ידו של המיטלטלין המצויים בדירה. לטענתו, מי שערך את זכרון הדברים הם בני הזוג המוכרים. המוכר העיד אף הוא במשפט, ושלל את גרסת התובע לפיו הוא (המוכר) הביא את זכרון הדברים, וטען כי התובע הוא שהביא עמו את מסמך זכרון הדברים. בית המשפט התרשם מאמינות דברי המוכר, ואף ציין כי המוכר מהווה עד ניטרלי: הוא אינו בעל עניין בתוצאת המשפט כלל, ולכך יש חשיבות לעניין משקל עדותו.

עדותה של עובדת המשרד, כאמור, הובאה אף היא בחשבון, ובית המשפט התרשם ממנה כי התובע הוא שערך את זכרון הדברים. לאור כלל האמור, בית המשפט השתכנע כי התובע פעל בניגוד להוראות חוק המתווכים, באופן השולל את זכאותו לדמי תיווך. עוד התרשם בית המשפט כי האינטרס של התובע בעסקה היה עניין אישי בקבלת חלק מן המיטלטלין בדירה, ומשכך פעל באופן לא הגון ולא שקוף מול הצדדים. 

משכך, דחה בית המשפט את התביעה, ואף חייב את התובע בשכר טרחת שירות משפטי עבור הנתבעים, בסכום של כ- 6,000 ₪.