שיעור באזרחות!

ביום ב האחרון הקואליציה נחלה "תבוסה" בתוצאה 59 – 59 בהצבעה בכנסת להארכת חוק האזרחות. החוק אומץ בשנת 2003 כחוק זמני ונועד למנוע מפלסטינים תושבי השטחים לקבל מעמד בישראל.

זמניות החוק נמשכת 17 שנה ובכל שנה מתוך אינטרס לאומי בטחוני קיבל החוק תוקף לשנה נוספת בהתאם להסמכה שניתנה לכנסת ישראל. ברעיון הבסיסי של החוק מדובר על תכלית בטחונית ומתוך כוונה למנוע שאדם תושב ישראל  הנהנה מחופש תנועה לא ינצל זאת לביצוע או סיוע למעשה טרור וזאת על רקע האינתיפאדה השניה והמצב הביטחוני הרגיש אז. היו בין פרשני החוק שטענו שהוא בא בכדי למנוע ב"דלת אחורית" את מימוש זכות השיבה הפלסטיני ובמידה כזו לאיים על הרוב היהודי בארץ ישראל. הליכוד והמפלגות היהודיות ברובן תמכו בחוק זה ובהארכתו מדי שנה. והנה השבוע על רקע מצבה של הקואליציה הדחוקה הליכוד וייתר המפלגות לרבות "חבורת" הבן גביר והסמוטריץ החליטו כי השיקולים הפוליטיים גוברים על השיקולים הבטחוניים והאינטרסים הלאומיים וגרמו לכך שלא תיהיה הארכה נוספת לחוק. המשמעות המיידית של אי אישור הארכה היא ששרת הפנים תיהיה מחוייבת לשקול את בקשתו של פלסטיני הדורש איחוד משפחות, באמות מידה רגילות של תושב ישראלי המבקש לקיים חיי משפחה בישראל. נכון שאופוזציה "לוחמת" תפקידה למנוע קידום של חוקים ושל הליכים פרלמנטריים וכל רצונה הוא להגיע להפלתה של הקואליציה, להבכתה בפרלמנט ובציבוריות הישראלית עד, אם ניתן, הפלת ממשלה על בסיס אי אמון מתוך כוונה ללכת לבחירות נוספות ואוליי לזכות ביכולת להקים ממשלה, אך תמיד היו שיקולים לאומיים ואינטרסים שגברו על השיקולים הפוליטיים וכאן הבחירה היתה במהלך ה"דוקא", "נראה להם". המהלך הזה פוגע קשות בהיבטים בטחוניים וחברתיים רגישים וזאת למרות שכל כולו הרעיוני פוליטי משרת את הצד הימני, את האופוזיציה הנוכחית. איילת שקד כמובילת החקיקה וייתר חברי הקואליציה הובילו בתמימות את ההליך ולא עלה בדעתה ש"האופוזיציה תפגע בביטחון המדינה בשם משחקים פוליטיים", כך גם העריך סער "התנגדות האופוזיציה היא מפגן של חוסר אחריות לאומית, מפגן של אופוזיציה למדינה לא לפוליטיקה" וכך גם העריכו חברים אחרים לרבות בגיבוש ההסכם הקואליציוני שמפלגות הימין יתמכו באופן מובהק בחקיקה זו. והנה בפוליטיקה כמו בפוליטיקה מצליחים חברים בעלי אינטרס מובהק לקידום החוק לשחק את המשחק הפוליטי ולהעמיד את שיקול פירוק הממשלה על חשבון השיקולים הלאומיים בטחוניים. ביבי במהלך הזויי, הרי הוא הוביל במשך השנים את הארכת החוק, מצליח מתוך אינטרס פוליטי ואישי להכשיל את הממשלה במשימה בטחונית מהותית ורואה בכך הישג עצום לאופוזיציה. עד מתי תימשך הציניות הפוליטית הזו והראיה הצרה האינטרסנטית.

נכון שהקואליציה הנוכחית קמה בחטא והצליחה להרכיב הרכב בלתי סביר לתפקוד, הרכב שאתגרי ההישרדות שלו ישפיעו על יכולת התפקוד השוטפת ונכון שהיכולת שלהם לייצר אג'נדה פוליטית סדורה, שתתמודד עם האתגרים הרבים, היא בלתי סבירה. כאן ראינו דוגמה לכך שגם כאשר השיקול הוא ימני מובהק וסמוטריץ צריך להתחנן לקידום החקיקה, גם אז הם רואים בהפלת הממשלה את היעד האסטרטגי הראשון במעלה והוא גובר על כל שיקול אחר. ממשלה זו על אף האינטרס המובהק שלה לשרוד ולקדם דברים, אני לא רואה סיכויי בהמשך קיומה, אלא עם יצליחו לחבר אליה עוד חברים, אחרת בימים, שבועות והחודשים הקרובים העיסוק המרכזי יהיה בבחירת העיתויי הנכון לבחירות הרביעיות בישראל וזה יהיה אפילו לפני תקציב המדינה וחקיקות מורכבות נוספות.

ידידיי ורעיי הביטחון הלאומי הישראלי חייב להיות מעל כל מחלוקת פוליטית, כך היה בעבר וכך ראויי שיהיה בעתיד. הארכת החוק לא אושרה, אך הסנונית לבוא סבב בחירות נוסף הגיע לפתחנו וכעת האופוזיציה זכתה לרוח גבית שרק תמריץ את העיסוק בכך. שוב אנו "שבויים" במעגל האי היציבות הפוליטית ומרגישים את ניצחון הציניות והשיקול הפוליטי הצר על השיקול הלאומי הרחב.