רילוקיישן לבלפור…!?

מי שראה השבוע את הודעת ביבי נתניהו – ראש ממשלת ישראל בשידור חי מיד לאחר הודעת נפתלי בנט – ראש הממשלה המיועד, זיהה אני מניח את תחושת הבלבול והלחץ ששידר ביבי.

 הברק לא היה, החדות נעלמה, העיניים התרוצצו, הדפים חלפו מהר מדיי ובעיקר היה ניתן להבין מנאומו את אוירת ה " אכלו לי, שתו לי". ביבי הקוסם לא האמין שיגיע לשלב בו כבר לא יוכל להפתיע בעוד קסם עם הפתעה נוספת מארגז הקסמים וגם כשהצליח לשלוף אותו הפוליטיקאים שחוו מי האיש הביטו בו בלגלוג ולא השתכנעו נוכח כל "שפן". ניתן גם בפוליטיקה ל"שקר", ל"מכור" סיפור פעם אחת, פעמיים, שלוש, אך לא ניתן גם בזירה הזו ל"בלף" כל הזמן ואת כולם. להבנתי אנחנו רגע לפני תום עידן, נותרו עוד מספר שעות להגעה לבית הנשיא ועוד מספר ימים להצבעה בכנסת ישראל על ממשלה חדשה, אך ניראה כי ה"קטר" בימים האחרונים רק צובר תאוצה ומגבלת הכוח/ ההפתעה מצטמצמת לחלוטין. זה לא הזמן לסיכומים של סוף עידן, כי עד ש"זה לא נגמר, זה לא נגמר", אך בהחלט אנחנו נמצאים קרוב מתמיד לסיומה של תקופה וזאת בעיקר בגלל האיש ולא בגלל עמדת העם.

לפיד, בנט, הורוביץ, ליברמן, גנץ, מיכאלי, המשותפת ועבאס מנסים בכל הכוח לייצר "דבק" שייצור תנאים להקמת ממשלה ולכולנו ברור כי הבסיס האידיאולוגי רעוע שם לחלוטין, הבסיס הערכי, מוסרי לא יכול להיות משותף, הרעיונות הכלכליים שונים מהותית בין חלקי הקואליציה המתגבשת, התפיסות ההתישבותיות לא עולות בקנה אחד ולכן נשאלת השאלה המהותית מה בכל זאת מייצר שם בסיס לשיח ולדיון? כן, הדבר היחידי שיוצר בינהם חיבור הוא הרצון העז לראות את משאית ההובלה נכנסת לבלפור ומעמיסה את ציודם של דיירי בית ראש הממשלה. לבנט לא היה חלום שיוכל מתישהו להיות בכסא הזה, אבל את המשאית רצה לראות. ללפיד היו שאיפות ובתוכו לא ראה אותם מתממשים, אך את האורזים שאף לקדם וכך לייתר החבורה ששמה לה למטרה את הוצאתו של האיש מבלפור. האמת מובן למה וזאת בעיקר על רקע התנהלותו האישית כמעט כלפי כל פוליטיקאי או פקיד בכיר שבה במגע איתו. לא היה אחד מחבריו הקרובים, מהפוליטיקאים שהעיזו להרים את הראש, מהפקידים סביבו שלא זכה ל"נחת" זרועו של האיש או בעיקר האישה מבלפור. אידיאולוגית רבים יותר נמצאים בצד אותו מייצג ביבי וכך היה לאורך מרבית שנותיו, אך לכל היה ברור שהאיש רואה רק את עצמו וכל מי שינסה לפגוע לו בשאיפותיו וברצונותיו ראשו יקפד, ממש תפיסה אלילית, מלוכנית של אדם שבתוכו מאמין כי אין בלתו. 

במצב הנוכחי, כפי שמסתמן, ניראה כי נצטרך להתרגל לבנט כראש ממשלה, ללפיד כראש ממשלה חליפי, לליברמן כשר אוצר ואלו ביחד עם הורוביץ, מיכאלי, עבאס, מראענה וטיבי יצטרכו לשתף פעולה בניהול המדינה על בסיס סדרי עדיפות שונים, אך עם אותם בעיות ביטחון, חברה, התיישבות ושונות אידיאולוגית. עם כך האינטרס המשותף להקמת הממשלה ברור,  אך מהו האינטרס המשותף לתיחזוקה ולאריכות ימיה. באופן אישי קשה לי לראות פוטנציאל למימוש לאורך זמן של ההרכב הנ"ל, גם אם ישבו ימים ולילות בכפר המכביה. הממשלה הזו להערכתי לכל היותר תחזיק מעמד מספר חודשים מצומצם ואז נלך לסבב בחירות נוסף. בכל מקרה ההישג הדרמטי שלהם יהיה הוצאת הנתניהו ובניו ממרכז העצבים הלאומי. 

המחלוקות שבפתח ביום שאחרי הקמת הממשלה לא יהיו סביב מינוי שופטים בישראל, תיקצוב ,שיפור התשתיות וכו, אלא סביב ההתיישבות ביו"ש, התחמשות נסראללה, התבססות האיראנים בסוריה, הגרעין, הרתעה בחברה הערבית ואז המוזות יצטרכו להחליט על ויתורים ופשרות לא סבירות. הלוואי ונתבדה והיצירה תצליח לתפקד ולסמן את האתגרים הלאומיים ולהוביל את העשיה נוכח אלו, אך כל בר דעת שמבין מעט בפוליטיקה הישראלית והשונות האידיאולוגית בין הצדדים מבין ויודע שהפוטנציאל למימוש הוא נמוך מדיי.

מאכזב לראות את שתיקתם הרועמת של בכירי הליכוד, אשר יושבים וממתינים למוצא פיו של ביבי ואף לא אחד מהם מעיז לפעול, להוביל, לקדם מעשה אשר יביא למימוש רצון העם. השתקנים שם ישלמו מחיר בבוא היום על כך. מצופה מהמנהיגות שם לשמור על לויאליות סיעתית, אך לא מצופה שאלו ישבו וימתינו למוצא פיו של ביבי בלבד. 

ידידיי ורעיי הלוואי ותקום ממשלה בישראל, שתוביל להשבת המשילות במרחבים רבים שממנה נעלמה המדינה, אך באופן שקול קשה לראות איך ממשלה זו תתפקד ברגעי משבר ועל כן אל תארזו את הפתקים, הפרגודים והתיבות.