צוואתם – החלום היהודי ישראלי בארץ ישראל | אמנון אשל

 

כ – 24 אלף חללי מערכות ישראל השאירו לנו צוואה – צוואת קידוש החיים. הם חירפו נפשם בשדות הקרב, באימונים ובשגרה למען העם והמולדת. בעוז רוחם הגנו על הבית הלאומי של עם ישראל בארץ ישראל. צעירים לנצח נותרו לעד הנופלים, חיוכם חקוק בליבנו ולמשפחתם אין מזור. כאומה אנו מציינים את יום הזכרון רגע לפני חגיגות יום העצמאות ובאחת אנו עוברים מאבל לשמחה, משקט לאומי לחגיגות עם, מבכי לחיוך ומביקור בבתי השכול והעלמין למסיבות ובמות של ריקודים. צוואתם של הנופלים היא חובתנו המוסרית להמשיך ולהגן על חלקת האלוהים הקטנה שלנו, לפתח אותה, להשכין בה שלום מבית ומחוץ ולעשות הכל על מנת שהם שם למעלה יביטו בנו כממשיכי ביסוס הבית ועוד יותר שמשפחותיהם השתכנעו שבמותם ציוו לנו את החיים. פגשתי באופן אישי את המוות מספר פעמים וראיתי את פניהם של זיו העלומים שניות, דקות ושעות לפני חירוף נפשם להגנת המולדת. באותה שניה היה ברור שהמרחק בין זה שהם נהרגו בקרב לבין זה שאחר מאיתנו היה נופל היה מרחק של גורל אכזר. זכורים לי אירועים רבים בהם איבדתי פקודים וחברים בשדה הקרב וההיכרות האישית העצימה את תחושת האובדן הנוראית בתוך אלו ישנם לילות שחקוקים בזיכרוני והשפיעו על עיצובי כאדם וכמפקד – ליל אסון המסוקים אז הייתי מג"ד בחורף 97 ובאחת לנגד עיניי איבדנו 73 לוחמים מהטובים שבבנינו ובתוכם 7 מלוחמי גדוד 75/7 עליו פיקדתי. את מרבית הלוחמים שם הכרתי באופן אישי ושעות קודם לאסון עוד פגשתי אותם בשדה התעופה. היה זה לילה נוראי ומשם פני הדברים השתנו לבלי הכר, הקור המקפיא שם כאילו בישר לנו על עוצמת האירוע הבלתי ניתפס הזה. כחודש לאחר מכן לוחמי הגדוד היו שותפים בקרב הירואי במרחב של מוצב דלעת על רכס עלי-טהר בסמוך לבופור. קרב שנמשך שעות ספורות ובו צוות טנק מהגדוד פעל בנחישות ובמקצועיות מרשימה והשמיד מחבלים רבים. לפנות בוקר המוצב הותקף שוב וצוות הטנק יצא להסתערות לעבר המחבלים ואז טיל נ"ט נורה לעבר הטנק ופגע בו וכתוצאה מכך ליאור שבתאי ז"ל נהרג והמפקד מרדכי עציון נפצע קשה. ליאור ניצל חודש קודם לכן מאסון המסוקים ובליל הקרב פעל כמכונת ירי משוכללת ועשה הכל על מנת להכניע את האויב. את ליאור הכרתי אישית והוא היה לוחם מהמיוחדים שבהם שחיוכו נחרט בי לעד. אגב לפני כשנתיים ערכנו מפגש מרגש בו ביחד עם הוריו של ליאור ז"ל – פרחיה ובני ומספר רב של מפקדים ולוחמים, שהיו שותפים לקרב ההוא ושחזרנו בפניהם את אירועי הלילה ההוא בו הצוות זכה לציון לשבח על ידי אלוף פיקוד צפון – האלוף עמירם לוין. בסיומו של המפגש בחר בני האבא, שבדרך כלל שתיקתו רועמת, לומר מספר מילים. בקולו העמוק ותוך שברי מילים שהביעו את עוצמת ההתרגשות אמר בני – "עכשיו ששמעתי לראשונה את הסיפור המלא והפאזל הושלם לי באופן מלא, אני מבין עד כמה בני היה גיבור והגן על המולדת בחירוף נפש ובשליחות אינסופית ואני משוכנע שיש לו מקום טוב שם למעלה ואפילו לי ולפריחה תיהיה הזכות להנות מהמקום הטוב ההוא". לאחר כשנתיים עת הייתי סגן מפקד הגיזרה המערבית ברצועת הביטחון, נערכנו לקראת מבצע במרחב של מוצב כרכום ובתוך כך נכנסתי למוצב על מנת לתדרך את לוחמי התצפית ולתחקר אותם במוכנות למבצע. ישבתי איתם בעמדה כשעה ושוחחנו על ההיבטים המבצעיים והמקצועיים וכמובן שהמפגש גלש גם לתחומים האישיים והמשפחתיים. לאחר כשעה ארוכה נפרדנו ואני בשיירה נעתי לדרכי חזרה לישראל ולאחר כ – 10 דקות לערך המוצב הותקף במטח של פצצות מרגמה. לאחר מספר דקות מפקד המוצב שהיה איתי בתחקיר שם בעמדה, עלה מולי ברשת הקשר ובחרדה ביקש שאשוב למוצב. כשהגעתי הסביר לי את שקרה, אותם שלושה לוחמים חטפו פגיעה ישירה ונהרגו במקום מאותה הפגזה. נותרתי שם המום וקפוא, רק דקות בודדות הפרידו ביני ובין הפגיעה הנוראית בעמדת המוצב בכרכום. כך לוחמים רבים, מפקדים וחברים לנשק שלהם יש אירועים מעצבים בהם הם איבדו חיילים בשדה הקרב, באימונים ובשגרה. חובתינו כעם וכאומה להמשיך את צוואת של הנופלים ולחבק את בני המשפחות לעד. המחיר הוא נוראי ולמשפחות השכול הוא יומיומי וחובתנו לזכור, להזכיר ולספר בגבורתם של הנופלים כל העת. ואוליי יותר מכל צוואתם לנו שנשמור על "ארצנו הקטנטונת, ארצנו היפה" וש"לנצח אחי אזכור אותך תמיד…"

באופן חד וללא שהות אנו כאומה עוברים מאבל לאומי, בכי וסיפורי גבורתם לתרועות הניצחון, זיקוקים ומסיבות בכל רחבי המדינה לכבוד יום עצמאותנו. יש במעבר הזה חדות משונה, אך החיבור בין יום של זיכרון לאומי ליום של מסיבה לאומית הוא הביטויי המובהק לשותפות הגורל החברתית בארצנו. באחת הצהלולים תופסים את מקום הבכי זהו עם ישראל במיטבו שיודע לחבק בשעות משבר ויחד עם זאת גם יודע לחגוג את היותינו עם אחד בארץ ישראל. 

בהחלט על רקע אירועי השבוע הגדוש הזה, זה הזמן לפנות למנהיגי המפלגות עייפה ונקעה נפשנו מהמשך הסאגה הפוליטית הבלתי נגמרת, שגורמת לחיכוך בלתי סביר בתוכנו. הגיע השעה לאיחוי ואיחוד לאומי על מנת להרגיע את העם ולקדם עמידה באתגרי המחר ורבים הם. אנו דורשים בתוקף חיבור נכון להרכב שיביא לממשלה יציבה בישראל שתיראה את האומה לפני האני ואת האתגרים לפני הצרכים האישיים.

ידידיי ורעיי הזכרון הוא חובה לאומית ואנו כאומה זוכרים יותר מכל אומה אחרת את אלפי שנות קיום העם היהודי ורגע לפני חגיגת העצמאות ה -73 למדינה, תרכינו ראש והדליקו נר לצוואתם של אחינו גיבורי התהילה, שחרפו נפשם למען המשכו ועתידו של העם בישראל, חבקו את המשפחות ותנו בהם גאווה על אובדנם האישי ובאחת צאו במחולות לחגיגות עצמאות המדינה המופלאה שלנו.