מעשה אמהות סימן לדורות…

השבוע ציינו וחגגנו את יום האישה הבינלאומי ושמעתי לא מעטים, שתוהים האם צריך לציין יום שכזה ואם כן אז מדוע אין יום הגבר הבינלאומי והתשובה שלי לכולם היא כן חייבים לציין את יום האישה הבינלאומי להעריך, להוקיר, להעצים ובעיקר להמשיך ולתקן את העיוות המגדרי. נשים הם כוח משמעותי בכל תחומי החיים ומצליחות בביצועיהם בזכות חשיבה פורצת דרך, מעוף, יצירתיות ויותר מכל בזכות היכולת להסתכל רחב ורחוק. ביום זה באופן טבעי עולים בי זכרונות מבית אמא ומחזירים אותי במנהרת הזמן למחוזות ילדותי ובגרותי. אימי – סימי אסולין ז"ל נולדה במרוקו ומשפחתה התבססה שם, אך חלומם היה ירושלים ועליה לארץ ישראל. במרוקו נולדו להוריי 4 ילדים ואחת הבנות נפטרה עוד טרם העליה ובארץ המשפחה התרחבה ל13 נפשות כולל הוריי. אבי היה עובד תעשייה שעיקר יומו היה סביב עבודה קשה – פרנסה, בית הכנסת והבית. אימי היתה עסוקה בכלכלת הבית על כל המורכבות שבכך. לצורך גידול הילדים אמא הייתה חייבת להשתתף בפרנסת הבית וכך עסקה כעקרת בית, מבשלת, מנקה ובכל עבודה מכבדת ששיפרה את היכולת המשפחתית ולמעשה אמא היתה עיקרו של הבית. כילד אני זוכר, גם אם לא נאמר מפורשות, כי לאוכל, ביגוד יאה וחינוך לא יחסר וכל השאר הוא בונוס. את יומה הייתה מתחילה אימי עם שחר בברכות לבורא עולם ומיד מתחילה במלאכת הכלכלה הביתית – בישולים לכולם ואף יותר, השכמות – מי לעבודה ומי לבית ספר, ניקיון הבית, יציאה לעבודה, חזרה בשעות אחר הצהרים ואז בישול לבאי הבית וגם לצורך מכירה והגדלת ההכנסה הביתית, אסיפות הורים, מפגשים שכונתיים וכו. בערב על אף הריצות והדאגות תמיד מצאו את הזמן הוריי לשתיית כוס תה משותף וניכר כי בחילופי מבטים העבירו מסרים בינהם על התרחשויות היום – מי אכל, מי למד, למה הוא עם תחבושת ומה יש עוד במקרר. לא היו שם הרבה מילים, אך היו שם מבטים של אהבה, נתינה וכמיהה להצלחת המשפחה. אמא תמיד דאגה לחנך על ערכים של אהבת הזולת, אהבת המולדת, מתן בסתר, גמילות חסדים, סיוע הדדי ועוד. למיטב זכרוני מעולם לא הרגשנו מחסור מכיוון שגם אם היה כזה החום, האהבה והמנהיגות המשפחתית לא איפשרה לזה להשפיע על צרכינו, אלא ההיפך למדנו מבית להבין את גבולות היכולת, המותר והאסור. מנהיגותה של אימי הצליחה לייצר חום תמידי, אהבה, חכמת חיים בלתי נתפסת, הגיון בריא ותובנות רבות אחרות, שהשפיעו בהכרח על התשתית החינוכית של כל אחד מאיתנו. הוריי גידלו את ילדיהם לתפארת תוך הקפדה על פיתוח אישי של כל אחד על פי דרכו, הכוונה ובעיקר מילה טובה של דרך צלחה וסומכים עליך שתעמוד באתגר. גדלנו בקרית טבעון בשכונת הגפן, מרבית תושבי השכונה עולים ממרוקו והאתגרים והמורכבויות היו למרבית המשפחות ורובן היו משפחות מרובות ילדים. הרוח השכונתית היתה מלאת ערבות הדדית, מלאת שמחת חיים, מלאת עוצמה לאהבת הזולת והמולדת. היתה שם מנהיגות מדהימה של נשים שהחליטו לבסס דור המשך משמעותי שיגיע לכל מקום אליו יחפוץ. כך רבים  מילדי השכונה פרצו דרך בתחומי חברה רבים ובכל מרחב העשייה הלאומי. כן ביום זה אני זוכר ומתגעגע לאימי כמנהיגה מעצבת דרך וגם עם השכלתה לא היתה תיכונית או אקדמאית, אבל היתה סטודנטית מצטיינת בבית באוניברסיטה של החיים. היא החליטה, הובילה, הנהיגה, בדרכה שברה מוסכמות, ביצעה, "נלחמה", פרנסה, האכילה וגידלה משפחה לתפארת. אושרה היה מגיע לשיאים באירועים המשפחתיים הרחבים ושם בערגה ובחיוך של אושר היא ואבי התמוגגו מפירותיהם המשובחים. אז בהחלט המסר הוא לנשים הכל בידיים שלכן והגבולות הם פרי האתגר שתציבו. אני לא מאמין במחסומים וחסמים הכל ניתן ל"פריצה" וגם שהדלת ננעלת או נסגרת עדיין ניתן להיכנס מהחלון. ההצלחה היא פרי של עשיה ואקטיביות ולא ישיבה מאחור ותלונות על "אכלו לי שתו לי" הכל אפשרי ואפילו השמיים הם לא הגבול. ברור לי שעדיין ישנם מחוזות בארצנו ומחוצה לה שנדרשת שם התערבות חיצונית, על מנת להבהיר שאין כל מגבלה לבני המינים בעשיה חברתית על כל שלוחותיה. בתוך כך חייב לציין את חוסר מיצוב הנשים במגזר הערבי באופן משמעותי ופורץ דרך ויחד עם זאת אני שמח לראות סביבי לא מעט נשים מהמגזר, שהחליטו לעשות מעשה ולצמצם חסמים.

בעוד ימים ספורים נגיע שוב אל מעמד ה"פרגוד" אז ראשית לטעמי חסר במפלגות וברשימות ייצוג נשי הולם ובטח למנהיגות מובילות ולהזכירכם במדינת ישראל כבר כיהנה ראשת ממשלה – הגברת גולדה מאיר. ככל שחולפים הימים לקראת הבחירות ניראה כי רמת הבלבול הציבורי יותר משמעותית, אך מנגד ניראה כי במין סוג של כניעה לכולם ברורה כבר התוצאה. חברים למדנו כבר שעד שזה לא נגמר זה לא נגמר ועל כן חשיבות היציאה לבחירה היא חובה דמוקרטית שצריך לממש. כפי שאני מבין את המפה הפוליטית, השחקנים, הרשימות, ההרכבים והמנהיגים אנחנו בדרך לבחירות בהם ביבי יזכה שוב ושאלת המפתח במיצוב הממשלה תיהיה האם פנינו לבחירות חמישיות. בהכרעה בין ימין לשמאל אני משוכנע שברור כי הכף מוכרעת לימין, אך מעניין יהיה לראות האם שחקני המשנה יהיו מוכנים ללכת עם ביבי באופן אמיתי או שמא הוא ירכיב ממשלה שתחזיק כמו האחרונות.

ידידיי ורעיי המנהיגות היא תכונה אנושית ובורא עולם נתן בכל אחד מאיתנו את ההזדמנות להחליט ולפרוץ. לשמחתי יום האישה הוא נקודת ציון שסומנה בשנים אחרות ואפילות וכיום מעמדן של הנשים הוא בכל תחומי העשייה החברתיים ובהצלחה ייתרה. אימי הייתה המודל האישי שלי למנהיגות יוצרת ופורצת דרך ובתנאים לא אפשריים כמעט ולכן די לדיבורים וגשו למעשים ולביצועים. ואאחל לכולנו שנימצא את המנהיגות הראויות והאיכותיות להובלת חיינו במדינה.