מייסדים וערכים.

השבוע בטקסיות מרגשת ובחגיגה במגבלות הקורונה נחנך מוזיאון המייסדים,  הראשון בישראל, במעלות תרשיחא. המיזם החל לפני מספר שנים בדחיפתה של שרת התרבות דאז – מירי רגב ובעקבותיו צפויים להיחנך במספר ערים בארץ מוזיאונים המספרים את סיפורם של דור המייסדים בדגש על ערי הפריפריה. החלום הפך השבוע למציאות במעלות תרשיחא בעיקר בזכות מגשים חלומות עירוני, איש רב פעלים ואיש עשייה, שבחר למסד את סיפורם של דור המייסדים בפריפריה ולהעלות על נס את סיפור יהדות מרוקו והשתתפותם בקביעת היסודות בארץ ישראל – האיש הוא מר בצלאל דהן. זכיתי להכיר את האיש לפני מספר חודשים ובאמצעותו נחשפתי לסיפורם של החלוצים הפריפריאלים, שביססו את ההתיישבות בארץ ישראל והם אלו שבנו במו ידיהם את העיר – מעלות תרשיחא. מרגע שהחל לספר על מפעל חיו התאהבתי באיש ובסיפור המרתק של הקהילה ההיא – דור המייסדים. נרגשתי מהאיש, מהסיפור, מהחלוציות, אך בעיקר נרגשתי, כי אלו היו הסיפורים מבית אבא. כמו אביו של בצלאל הוריי שוכנו לאחר עלייתם ממרוקו במעברת שימרון (כיום תמרת) במרחק של כק"מ מהמושב נהלל ולאחר מכן עברו למעברה בקרית טבעון ושם ביססו את שורשיהם ועמלו בבניין וביסוד הארץ. סיפורם ועשייתם החלוצית של יהודי מרוקו כמו גם ייתר הקהילות היהודיות ממדינות ערב הודר ולא זכה מעולם להיות מסופר בערגה, כפי שסיפור החלוצים ממדינות אירופה סופר. תרבותם במידה רבה ובצער נמחקה ולרוב זכתה ללעג, כך גם חינוכם, מינהגם, סיפורם ומרכיבים מרכזיים בעיצובם כיהודים בגולה. המוזיאון הזה בא ומספר את הסיפור ממקום של מייסדים וממקום של גאווה רבה על השתתפות במאמץ היהודי לאומי בבניין ארץ ישראל ועוד יותר על מעמדם שם בניכר. המוזיאון עוצב בסטנדרטים מאוד גבוהים, באמצעים טכנולוגיים מתקדמים וזאת לצד איבזור הממחיש את עושרה התרבותי, חינוכי של קהילת יהודי מרוקו שם ועוד יותר כאן בארץ ישראל בעת בניין הארץ. שר התרבות והספורט – מר חילי טרופר כיבד אותנו במעמד חניכת המוזיאון ובכל הסיור נפעם מהסיפור ומהדרך בא הצליח בצלאל להמחיש את סיפורם של המייסדים ובתוך כך הדגיש השר כי " זהו פרוייקט ערכי במעלה הגבוהה ונכון שנלמד ונחנך את הדור הצעיר על עשייתם של אלו במעשה הלאומי". ראש העיר מעלות תרשיחא מר ארקדי פומרנץ התרגש מאוד מהמעמד והבהיר שבחזונו הישובי הוא רואה " ערך מרכזי בחיוב מוסדות החינוך העירוניים בלימוד תוך ביקור במוזיאון בכדי שידעו, יכירו ויוקירו את עשייתם של המייסדים" וכמו כן הדגיש כי יפעל להקמת מוזיאון הקהילה במעלות תרשיחא בכדי לספר את הסיפור של כל "הפסיפס האנושי שקיים כיום בעיר". למסייר במוזיאון החוויה של סיפור המייסדים נקלטת במהירות בזכות המחשבה העמוקה שהושקעה בכל פרט ופרט בפינות המוזיאון ובהחלט פריטי האוצרות הקימיים בו מביאים לידי ביטויי את סיפורה הרוחני, תרבותי, פילוסופי וחינוכי של קהילת יוצאי מרוקו משם בהרי האטלס, ממרקש, מראבט ועוד ועד התמודדותם עם בניין הארץ בערי הספר וכעת נכון שסיפורם יסופר בהדר וכבוד הראויים לו. בצלאל האיש המופלא מדגיש כל העת את סיפורם האישי של המייסדים ואומר " תנו לי להגיד מי אני  מבלי שאתה תגיד לי מי אני וגם אני לא אגיד לך מי אתה". יישר כוח לחולמים, ליוזמים, למגשימים והנהגה העירונית שהצליחה למסד סיפור מרתק שכזה. עוררה בי גאווה והתרגשות המחשבה על הזכות שזכיתי בה לשמש כמנכ"ל בעיר בה יש הוקרה והערכה לעבר מתוך ראיית מפוקחת של ההווה ובעיקר רצון לעצב את עתיד ילדינו. 

תמונות רבות הממחישות את סיפור המייסדים מוצגות במוזיאון ובאחת התמונות בצלאל התעכב וסיפר על הפמיניזם במרוקו והדגיש את מעמדה של האשה בתרבות יהודי מרוקו. תמונה בה המשפחה יושבת סביב השולחן ובמרכז התמונה אם המשפחה וזה הביא אותי למחשבה על אירועי השבוע האחרון בו שוב נחצו קוים אדומים באלימות כלפי נשים. בסוף השבוע האחרון נרצחה דיאנה רז על ידי בעלה – שוטר במשטרת ישראל, הרצח שוב ובצדק זיעזע רבים מאיתנו. איך בקלות דעת ומבלי כל אפשרות להבין שלף  בקור רוח, על רקע ויכוח בין השניים, את אקדחו וירה באשתו כשהילדים בבית. בלתי נתפס איך דמם של נשים הפך להפקר ובמידה רבה חוסר האונים שמפגינה משטרת ישראל ורשויות המדינה מצביע על זילות חיי הנשים בפרט וחיי אדם בכלל. האלימות הפכה להיות בלתי נסבלת ומערערת לכולנו את הביטחון האישי והציבורי. דמם של נשים אינו הפקר ורק דרך ענישה כואבת, הסברה נרחבת ופעולות מניעה באמצעות רשויות המדינה יהיה ניתן לצמצם את התופעה עד כדי להעביר אותה מין העולם. לצער כולנו בשנים האחרונות אנו עדים לממוצע של כ – 20 נשים שנרצחות בישראל (184 נשים נרצחו משנת 2012) וכאילו שהתופעה הינה גזירת גורל ובאחוזים כמות הנשים הערביות שנרצחות חורגת מיחסם בקרב האוכלוסיה. האלימות כלפי נשים מתרחשת כתופעה יומיומית ומנגנוני המדינה לא מצליחים לבצע התערבות בזמן במקרים רבים שמגיעים לכדי ניסיון לרצח. בדוחות מבקר המדינה ומבקר המשטרה זוהו התופעות, הלקחים והכשלים, אך  הפער הוא ביכולת ליישם את ההמלצות וכך התופעה ממשיכה. חוסר בחוקרים דוברי ערבית בתחום המשפחה,  אין עדכון של המשטרה לנשים מאויימות על מצבם של החשודים, חוסר תיאום בין תחנות המשטרה המקומיות והמחוזיות, חוסר תיאום בין גורמי הקהילה השונים – משטרה, עיריה, רווחה אילו חלק מהלקחים, אך אין יישום ושינויי משמעותי שיכול לייצר ביטחון לנשים המאוימות. חובה על כולנו להוקיע ברבים את התופעה ולנקוט כל פעולה על מנת לצמצמה ובמידה רבה יחד עם הנשים לצאת בזעקת מחאה חברתית.

ידידיי ורעיי מדינת ישראל חגגה לא מכבר 7 עשורים ובהחלט יחד עם גלי העליה אנחנו עדיין מעצבים את תרבותינו ובעיקר סיפורנו בארץ ישראל ראויי שנעצב את עתידנו תוך התחשבות בדור החלוצים והמייסדים ונתייחס לכלל מרכיבי הפסיפס האנושי היהודי – ישראלי בכדי לעצב עתיד טוב יותר לדורות הבאים ובתוך כך ללא עקירת תופעת האלימות ובדגש כלפי נשים נמשיך לפגוע ביכולת הלאומית לעצב ערכים שוויוניים שמבוססים על ערבות הדדית.