Rejecion is Invitation? – דחיה כהזדמנות? | ענת בן חיים

Rejecion is Invitation? – דחיה כהזדמנות?

באמת…? אז למה זה לא מרגיש ככה..?

יש פער בין להבין משהו לבין לחוות אותו.

הפער בין מה שהייתי רוצה לחשוב ולהרגיש כשאני חווה ביקורת או דחייה,

לבין מה שאני חושב ומרגיש בפועל הוא אולי הפער שבין שני חלקי המוח.

פער שתמיד יהיה שם ויקפוץ במצבים מסוימים.

הפער הזה טבוע בתוכנו ונובע מההבדל שבין מוח הזוחלים הקדום 

למוח היותר מתקדם שלנו. עבור מוח הזוחלים דחייה היא מלחמה.

אם מישהו אומר לי "לא" הוא מאיים עלי. וזה אישי! תמיד אישי !! לא משנה מה זה.

וה-"לא" הזה הוא לא רק על מה שעשיתי, הוא עלי ! על כולי !!

המוח המתקדם יותר מבין שזה לא אישי, ושברמה מסוימת חוויית הדחייה היא

רק פרשנות.

כנראה שמי שמכיר את מודל אפר"ת (אירוע-פרשנות-רגש-תגובה), מבין שיש 

פה הזדמנות ללמידה, ויודע שגם אם מישהו לא אוהב אותי או את העבודה שלי,

אז זה שלו, הפרשנות שלו למה שעשיתי או לא עשיתי ובטח שאין פה איום קיומי.

אבל מי שבשלטון עכשיו זה מוח הזוחלים האמוציונאלי-הישרדותי (התת מודע שלנו)

שנגעו לו בנקודה כואבת והפעילו אותו.

וכשהתת מודע מופעל וקופצות לו כל החוויות הקודמות שלנו ונוגעות באותן נקודות

שלא נוחות לנו, שמפחידות אותנו, שמפעילות בנו את כל מנגנוני ההגנה, שמעוררות

בנו את החוויה הקשה שנמצאת מקודדת וזכורה בגוף שלנו, למשהו מעברנו שקשה לנו,

הדבר האחרון שמשפיע עליו זה הסברים לוגיים או סיסמאות.

ואולי דווקא זה כן הזמן ,אולי דווקא עכשיו, זה זמן לסיסמאות חדשות קצרות ופסקניות,

בסגנון שהוא מבין ושעובד עליו, על המוח.

ואולי דווקא כשאני מופעל עם בחוויה של "דחייה היא מלחמה ",

 זה זמן לסיסמת נגד:

"דחייה היא הזמנה !"

סיסמת נגד, לא מעבירה אותי מהמוח ההישרדותי שלי למוח המתקדם שלי.

היא לא משנה את האוטומט שלי מדחייה, פחד, כעס ועלבון לאהבה ללא תנאי, התרגשות 

סקרנית ואושר עילאי.

 

היא תהיה בהתחלה "עזרה ראשונה" זמינה, הבולמת קצת את מוח הזוחלים שלי שמחמם 

את עצמו.

בשלב ראשון, כשנדקלם את אותה סיסמא, עדיין לא נרגיש את השינוי.

אלא רק כנראה תואט ההתדרדרות ותרוויח לי זמן ואנרגיה.

ובכלל מה אומרת ה"סיסמא" דחיה כהזדמנות?

זה לא רק דחיה, זה כל מה שאינו מרגיש לנו טוב, או מפיל אותנו או שובר את ליבנו.

אבל כשאנחנו נתקלים בחוויה שלא נוחה לנו או כואבת לנו היא מסמלת משהו מעברנו 

ששם הסקנו מסקנה כלשהי על החיים או על עצמנו בתוך החיים, מסקנה שגם אז לא

הייתה בהכרח נכונה אבל רוב הסיכויים שהיא לא תואמת את חיינו היום.

ולכן פה יש לנו הזדמנות גם לעשות עבודת מודעות לגבי העבר שלנו ולנקות מתוך מגוון 

האמונות שאימצנו את מה שאינו משרת ותואם אותנו עוד, וגם ללמוד על עצמנו יותר.

כלומר- אם משהו חיצוני לנו מפריע לנו סימן שיש פה עבורנו למידה.

אני מכירה לא מעט אנשים שמשפט זה יוציא אותם מהכלים.

כי הכי קל לנו לראות באחרים הסיבה לתחושות שלנו לחווית הקושי שלנו.

ואם נחזור לדוגמת הדחיה, אם מישהו אחר לא מוצא צורך בדעתנו או אינו מעונין

בקרבתנו, זה לא מפחית מערכי, זה לא אומר עלי כלום.

ואם אני חשה שזה מפחית מערכי או מעליב אותי זה סימן שיש שם משהו עמוק בתוכי,

שזקוק לחיזוק, או בירור או שינוי.

אז הנכון ביותר הוא לא להינעל כשמישהו דוחה אותי אלא לברר למה זה גורם לי לרגשות

שאני חש עכשיו.

ובכלל מציעה לכם לנסות להתבונן על אירועים בחייכם ממבט שמבדיל בין עובדה לרגש.

בהצלחה (: