מוח | ענת בן חיים

כשמישהו מדבר המוח שלנו מופצץ במידע שנורה אליו בקצב של מעל 100 מילים לדקה.

בכדי להצליח להבין אותו, נדלקת אצלנו באותו הרגע רשת מסועפת של תבניות ומשמעויות. 

כיצד המוח שלנו מתביית על הפירושים הנכונים מתוך עשרות אלפי אפשרויות, 

ועוד במהירות גדולה כל-כך? 

לא פעם קורה לנו שברגע שאנחנו שומעים מישהו מתחיל לדבר, 

הראש שלנו כבר מריץ המשך פוטנציאלי לדבריו ,

או אולי כבר אפילו הספקנו להחליט מה דעתנו בעניין , למרות שהעניין עדיין לא נאמר במלואו.

לעיתים אנו אף עשויים לגלות שבכלל אין קשר בין התרחיש שחזינו לבין מה שנאמר בפועל.

לפעמים מילה אחת שאנו שומעים עשויה להצית אצלנו פרץ של אסוציאציות, 

בעוד הראש שלנו שועט קדימה בניסיון להבין את כוונת המשורר.

הצורך הקיומי שלנו להבין את סביבתנו עיצב את מוחנו להיות מכונת עיבוד נתונים משוכללת, 

עם אלגוריתמים לחיזוי שמתעלים על כל טכנולוגיה. 

קל וחומר כשמדובר בהבנת זולתנו, שהרי תקשורת מילולית חיונית לייצור חברתי שכמונו.

אז מה באמת קורה במוחנו כשמילה מדוברת חולפת בין אוזננו? 

כיצד הוא מסוגל לזהות אותה ולקבוע את משמעותה במהירות שיא מתוך שטף האינפורמציה? 

מעשרות אלפים יוצאת אחת.

בקצב דיבור ממוצע, מילה יחידה נשמעת על פני פחות משנייה. 

בזמן הקצר הזה, המוח שלנו צריך לבצע הערכת בזק ולהחליט לאיזו מילה מבין עשרות אלפי המילים 

שקיימות באוצר המילים שלו אותה מילה מתאימה. 

התהליך הזה כל-כך מהיר, עד שמוחנו מסוגל להבין דיבור בקצב של עד 8 הברות לשנייה.

עובדה זו מרשימה במיוחד, כשאנחנו לוקחים בחשבון שאדם מבוגר מכיר עד כ-65,000 מילים בממוצע. 

לפי האקדמיה ללשון העברית, בשפה העברית בלבד, לדוגמה, קיימות כ-45,000 מילים (כאשר לא 

לוקחים בחשבון צירופי מילים, שיוצרים כ-30,000 ביטויים נוספים). 

כשמדובר באנשים רב-לשוניים, מספרים אלו גדלים בעשרות מונים.

המפתח ליכולת המופלאה הזו טמון במנגנון קוגניטיבי המשמש כמחשב טורי, 

ומאפשר למוח לבצע מספר רב של פעולות עיבוד מידע במקביל. 

הוא מסביר כי ההשערה הרווחת בקרב חוקרים היא שיש במוחנו עשרות אלפי יחידות עיבוד –

אחת לכל מילה שאנחנו מכירים – שלכל אחת מהן תפקיד אחד בלבד: 

להעריך את הסבירות שדיבור מתאים לאותה מילה ספציפית.

 

למשמע דיבור, יחידות אלו מפעילות תהליך אלימינציה תוך עיבוד רוחבי בסדר הבא: 

כאשר אנו שומעים התחלה של מילה, כל היחידות של המילים שאנו מכירים בעלות התחלה זהה 

מתחילות לעבוד במקביל. 

לדוגמה: אם נשמע את ההברה 'אָ' מייד תתעוררנה מאות יחידות עיבוד האמונות על מילים 

המתחילות בהברה זו כמו 'אווירון', 'אפרסק', 'אבא' וכיוצא באלו.

כשמתווספות עוד הברות, כל היחידות שמזהות שההמשך לא תואם למילה שהן מייצגות מפסיקות

 לעבוד, ורק התואמות ממשיכות בתהליך העיבוד.

 לדוגמה: למשמע ההברות 'אָפ', יחידות 'אווירון', 'אבא' וכל השאר יודממו, ואילו יחידות המילים 'אף', 

'אפרסק', 'אפרסמון' וכדומה יישארו פעילות.

כך מפסיקות לפעול עוד ועוד יחידות עיבוד לא רלוונטיות עד שבשלב מסוים (כנראה הרבה לפני סיום 

המילה) המוח מקבל מספיק מידע כדי להחליט איזו מילה היא האחת שמתאימה לדיבור. 

ברגע ההחלטה, היחידה הנותרת משביתה את כל שאר היחידות שעדיין פועלות. 

נקודת הכרעה זו מכונה במדע "נקודת הזיהוי".

האדם מחפש משמעות

כדי להבין מילה באמת, לא מספיק שרק נזהה אותה, אלא עלינו גם לקשר אותה למשמעות

הנכונה המאוכסנת אצלנו מבין רבבות. 

תהליך המשמועות מתרחש באופן דומה לתהליך הזיהוי: "בכל פעם שאנחנו שומעים מילה יש פיצוץ של

 משמעויות שמתפרץ במוח שלנו, עד שבנקודת הזיהוי, המוח מתמקד בפירוש אחד.

ואכן, משימה לא קלה עומדת בפני המוח שלנו. 

הוא מנהל בו זמנית מספר משימות זיהוי תבניות והענקת פרשנות, שכל אחת מהן כוללת הפעלת 

עשרות אלפי יחידות עיבוד.

 ואת כל זה הוא צריך לעשות במהירות שיא, על-מנת שיוכל לתרגם את סביבתו ולהגיב לה 

בהתאם בזמן אמת. 

זה ככל הנראה מה שהוביל אותנו לפתח במהלך השנים את היכולת לאתר 'רמזים' שמסייעים לנו 

להגיע לתחזיות מוצלחות לגבי משמעותן של מילים. ככל שנקבל יותר רמזים, כך תהליך הזיהוי ילך ויתקצר.

כשאנחנו נחים המוח שלנו עובד

מה קורה כאשר אנו נתקלים במילה חדשה שאינה נמצאת באוצר המילים שלנו? 

כדי למנוע ממילה חדשה לשבש את רשת תבניות המילים והמשמעויות שאנו כבר מכירים, פיתחנו 

מנגנון בטיחות מעניין. ברגע שאנו לומדים מילה לראשונה היא נשמרת קודם בסוג של 'חנייה לטווח 

קצר' באזור ההיפוקמפוס במוח, הרחק מהמאגר המרכזי של המילים הקיימות המאוחסנות בקליפת 

המוח.

ואז בתהליך הדרגתי שמתרחש בשינה, תוך מספר לילות המילים החדשות מועברות למאגר המרכזי 

ומתווספות לישנות. 

"במשך היום, פעילות לא-מודעת מייצרת 'פיצוצים של משמעות' כשאנחנו משוחחים", 

בלילה, אנחנו אומנם נחים, אבל המוח שלנו עסוק בשילוב המידע החדש ברשת המילים. 

כשאנחנו מתעוררים, התהליך הזה מבטיח שנהיה מוכנים לעולם השפה המשתנה מיום ליום".

המיומנות שלנו להבין את הנשמע במהירות בזק אכן מרשימה, אך לעיתים גם עשויה לבוא בעוכרינו.

 לפעמים כשמישהו מדבר, אנו רוצים להקדים את המאוחר ורצים להסיק מסקנות לגבי דבריו עוד לפני 

שסיים.

 "הקשבה היא אמנות שדורשת להעדיף תשומת לב על-פני כישרון, רוח על אגו ואחרים על פנינו" 

ואכן, אם נרצה לתת לעצמנו הזדמנות אמיתית להבין את כוונתו של האחר ולהגיב בהתאם, לפעמים 

התהליך המהיר והיעיל ביותר מצריך דווקא להאט את הקצב, להקשיב עד הסוף ולתת למעבדים 

העוצמתיים שבמוח שלנו לבצע את עבודתם.

(פרופ' ירדן להבי לפסיכו-לינגוויסטיקה מסביר כיצד להקשיב.)