שאשא ביטון: "כל מה שמעסיק אותי זה להלחם על פרנסתם של בעלי העסקים"

ספרי קצת על הילדות, על החוויה של לגדול בפריפריה ועוד בעיר מורכבת כמו קריית שמונה?

הייתה לי ילדות נהדרת. אם הייתי צריכה לבחור מחדש, הייתי בוחרת שוב לגדול בקריית שמונה. זה מקום מדהים לגדל בו ילדים, אי של שפיות מהרבה מאוד בחינות לדעתי. גם היום, למרות שעברנו לפני כשנתיים לזכרון יעקב, קרית שמונה היא עדיין הבית ואפילו מרכז חיים מבחינתי, סניף הבנק, קופת חולים ואפילו קניות אנחנו עדיין עושים בה. השארנו גם את הבית הפיזי ואנחנו מגיעה לשם בכל סופ״ש.
כמובן שזיכרונות הילדות שלי מורכבים גם מתקופות הקטיושות הממושכות וקולות המלחמה – זה משהו שמלווה אותך תמיד ועדיין, למרות זאת, תמיד הרגשתי שזה המקום הכי בטוח לחיות בו. משפחה אחת גדולה וחמה.

איך התחיל מבחינתך המעבר מהאקדמיה לפוליטיקה? איך נולד 'החיידק'?

כל חיי היה חשוב לי להרחיב את מעגלי ההשפעה שלי. לשפר, לתרום, להשפיע, לקדם. תמיד הייתי מעורבת בקהילה והתנדבתי. את הפעילות הפוליטית התחלתי כשהתמודדתי לראשות העיר קרית שמונה. רציתי בעיקר להשפיע על מערכת החינוך בעיר. נבחרתי לכהן כסגנית ראש העיר וממונה על החינוך הרווחה והנוער מתוך תפיסת עולם של ראיית הילד מבוקר עד בוקר, על כל הרצף.

איך הכרת את משה כחלון?

ביני לבין משה כחלון התחילה היכרות כאשר הוא היה שר התקשורת ואני סגנית ראש העיר. הוא רצה לקדם פיילוט של הסיבים האופטים ואני הגעתי אליו כדי לשכנע אותו לקדם זאת בקרית שמונה. הוא הסכים והיה פיילוט מוצלח.
כאשר הוא החליט להתמודד בראש מפלגת כולנו לכנסת הוא התקשר אלי וביקש שאצטרף. זו לא הייתה החלטה פשוטה באותה רגע. הייתי בתפקיד משמעותי באקדמיה, סגנית נשיא מכללה אקדמית להכשרת מורים, עם ילדה קטנה בבית אך כשהבנתי שזו הזדמנות לכך שבפעם הראשונה תהיה לקרית שמונה נציגות בכנסת ידעתי שזו כבר לא החלטה אישית שלי ויש כאן שליחות אמיתית והשבתי בשמחה להצעה. ומאז כל השאר היסטוריה.

מה אמרו ילדייך על המעבר שעשית מתחום החינוך לתחום הפוליטיקה? האם הם מביעים כוונה ללכת בדרכך?

יש לי ילדים ובעל מקסימים ותומכים. הם תמיד פירגנו ותמכו לאורך כל הדרך שעשיתי, באקדמיה, בהתפתחות המקצועית שלי ובעשייה הציבורית שלי. התמיכה שלהם מאוד חשובה לי, אחרת לא הייתי יכולה לפעול באופן שלם כפי שאני עושה. העשייה הציבורית מורכבת ותובענית ובלי שותפות אמיתית של המשפחה זה היה מאוד קשה. יש כאן גם לא מעט מחירים שהם משלמים לאורך השנים. הם תמיד מבטאים את זה כשאומרים שהעיסוק שלי מחייב גם אותם תמיד לשמור על איפוק ולהקפיד הקפדה יתרה על כל הנחיה. לא דבר פשוט עבור ילדים עוד מהיותם צעירים בשנים. אני גאה בהם! הם באמת כל חיי.

תוכלי לומר כמה מילים על אביך הפוליטי- משה כחלון – מה למדת ממנו ומהו השיעור הכי חשוב שלמדת ממשה כחלון אשר הביא אותך לפוליטיקה?

משה כחלון הוא אחד האנשים המוערכים והאהובים עליי, דוגמא נהדרת למנהיג אמיתי. מנהיג עם נשמה ענקית אשר לא אבד אותה לאורך כל שנותיו בפוליטיקה. תמיד הרגיש את האנשים, הרגיש את השטח, קשוב ובעל ראייה חברתית רחבה. בשנות כהונתי לצידו תמיד היה ניכר כי הוא עושה כל צעד מתוך תחושת שליחות אמיתית לתקן עוולות ולצמצם פערים. אני גאה שזכיתי להיכנס לפוליטיקה יחד איתו.

אתם עדיין בקשר, את מתייעצת איתו?

אנחנו בקשר, פחות מדברים פוליטיקה אך אני מאוד אוהבת לשוחח איתו. תמיד יש לו ראייה רחבה ומעניינת של הדברים.

לאור המצב בליכוד, בבחירות הבאות את תרוצי עם הליכוד או עם כולנו?

לא זמן לפוליטיקה עכשיו. כל מה שמעסיק אותי זה להחזיר חזרה את השפיות לחיים שלנו כאן, להילחם על פרנסתם של בעלי העסקים ולהחזיר להם את שגרת העבודה ובכלל לבנות כאן שגרת חיים לצד המאבק בנגיף. אני חושבת שכולנו בכנסת ובממשלה צריכים להקדיש את עצמנו אך ורק לטיפול במשבר.

מהם הלקחים מהתנהלות הממשלה בטיפול בקורונה עד כה ומהם הלקחים להמשך הטיפול?

יש אלמנט בסיסי שחייבים להשתפר בו והוא בניית אמון הציבור. כשעושים סגר על 9 מיליון איש, פוגעים בפרנסתם, פוגעים בילדיהם ובהוריהם ובחיי הרוח והנפש שלהם – האזרחים חייבים להבין את ההיגיון בכל פעולה. וישנן החלטות ממשלתיות שאי אפשר להבין כמו למשל: מותר עשרה אנשים במבנה אך עסקים קטנים אסור, מותר סופר גדול הומה אדם אך חנויות רחוב או שווקים באוויר הפתוח אסור. מותר רפואה משלימה בקופות החולים אך באופן פרטי- אסור. מותר ספורט תחרותי מבוגרים אך לילדים שבונים את עתידם- אסור, משחק טניס מותר אך עם מאמן הוא אסור. כיצד קורה שפיזיותרפיה מותר אך בריכה טיפולית אסורה. כך גם לגבי חווה טיפולית ועוד ועוד דוגמאות.
הממשלה חייבת לפעול בשקיפות ובהיגיון, ההחלטות חייבות להיות ברורות והכללים חייבים להיות פשוטים ומובנים כי מה שלא יהיה פשוט- פשוט לא יהיה. זהו תנאי בסיסי לתקופה ארוכה שעוד צפויה לנו במלחמה במגיף.

חשוב לזכור שהנגיף יהיה כאן עוד זמן רב, והרי אי אפשר לסגור את המדינה לתקופה כל כך ארוכה. הממשלה חייבת לאזן בין הצורך הרפואי שבמאבק בנגיף לצרכים הכלכליים והנפשיים והרוחניים, ואפילו הבריאותיים שאינם קשורים בקורונה, של כלל האזרחים.