ביטולה של עיסקה פיקטיבית שמטרתה הימנעות מתשלום חובות לנושים | עו"ד רפי שינדלר

סוחר שצבר חוב של מאות אלפי שקלים החליט להתגרש מאשתו ולהעביר אליה את הדירה המשותפת שלהם, וזאת זמן קצר לאחר שהוזהר כי יינקטו נגדו הליכי גבייה בגין חובות אלה. ביהמ"ש לא "קנה" את הגרסה שהגירושין היו אמיתיים.

סוחר ביצים העביר למשווקת הביצים (התובעת) המחאות ללא כיסוי בסכום של כ- 340 אלף ₪. לאור כך פתחה כנגדו התובעת בשנת 2012 בהליכי הוצאה לפועל. במסגרת הליכי ההוצל"פ ביקשה התובעת להטיל עיקול על חלקו בדירה המשותפת לו ולרעייתו בבאר שבע, אלא שאז גילתה התובעת שלאחרונה התגרשו הסוחר ורעייתו וכי ימים ספורים לפני הגשת הבקשה לעיקול חלקו בדירה הועבר חלקו של הסוחר בדירה על שם גרושתו.

התובעת, שהייתה בטוחה כי הגירושין והעברת הדירה לאישה היו פיקטיביים, הגישה ביוני 2012 תביעה בבית המשפט המחוזי בב"ש נגד הסוחר וגרושתו. במהלך הדיונים, ועוד לפני שהספיק להגיש כתב הגנה, נפטר הסוחר ממחלת הסרטן, ועל כן המשיכה התביעה להתנהל נגד הגרושה בלבד.

התובעת ביקשה לקבוע כי על אף הרישום, מחצית מהזכויות בדירה עדיין שייכות למנוח, כך שניתן לעקל אותן לאור חובו אליה. התובעת טענה כי ניתן ללמוד שהעברת הדירה נעשתה למטרת הברחת נכסיו של הסוחר. התובעת ביקשה להוכיח טענותיה בעזרת ממצאיו של החוקר הפרטי ששכרה, אשר העלו כי המנוח המשיך לגור בדירה יחד עם גרושתו הטרייה.

התובעת הוסיפה כי תמוה שהעברת הזכויות בדירה נעשתה מיד לאחר שהזהירה את המנוח שהיא עומדת לנקוט כנגדו בהליכים משפטיים, ואף הפנתה להסכם הגירושין שבין המנוח לגרושתו, לפיו הדירה הייתה אמורה לעבור אל המנוח ולא אל האישה.

האישה טענה, מנגד, שהגירושין היו אמיתיים וכי התובעת לא הוכיחה את טענת המרמה. לטענתה, היא החליטה להיפרד מהמנוח לאחר שנים רבות של בעיות עימו לאור התמכרותו להימורים.

את העובדה שבסופו של דבר הדירה הועברה אליה במקום אל המנוח, בניגוד לקבוע בהסכם הגירושין, היא הסבירה בכך שהמנוח הודיע לה שאין לו כסף לפרוע את חובו לה והציע לה לרכוש את חלקו בדירה. עוד היא טענה כי לאחר הגירושין היא עברה לגור אצל אחותה, אך חזרה לגור עם בעלה המנוח לאור בקשת ילדיה, וזאת לאחר שהוא לקה במחלה.

השופטת שדנה בתביעה זו קבעה כי מגרסת הנתבעת עולים "אותות מרמה": המגורים יחד עם המנוח, הודאתה בכך שרשמה שיקים בשם העסק של המנוח, גם לאחר הגירושין וההעברה הלא סבירה של הדירה לבעלותה (כשהסכם הגירושים קבע אחרת) כל אלה מעלים ספק שהגירושין היו כנים.

השופטת הוסיפה שהעסקה הייתה נטולת כל היגיון כלכלי, שכן הגרושה לא שילמה דבר למנוח על חלקו בדירה, וקשה להאמין שזה הסכים להעביר לה זכויות בשווי 300 אלף שקל מבלי לקבל בגין כך תמורה. לכך מצטרפים גם התזמון של העסקה וגם העובדה שהמנוח נשאר לגור בדירה עד יום מותו.

בנסיבות בהן בני זוג שהתגרשו זה עתה, מוסיפים לקיים קשרים קרובים ביניהם, "כורתים ביניהם עסקה", במסגרתה דירת המגורים המשותפת תועבר לבעלות אחד מבני הזוג, וזאת בניגוד להוראות הסכם הגירושין המקורי וללא כל תמורה מצד בן הזוג הרוכש, כל אלה מובילים למסקנה כי המדובר במכירה פיקטיבית אשר כל מטרתה להבריח את הדירה מידי הנושים וכי הנתבעת לא הצליחה להפריך את אותות המרמה.

מסקנה זו, סיכמה השופטת, מובילה לכך שיהיה זה רק מוצדק לקבוע שמחצית הדירה שייכת למנוח וכי על זכות זו יירשם עיקול לטובת התובעת.

האמור במאמר זה אינו מהווה המלצה ואינו מהווה ייעוץ משפטי ואין לבצע כל פעולה בהסתמך על האמור בו, מבלי לקבל קודם לכן ייעוץ משפטי הולם. 

הכותב הינו בעל משרד עורכי דין בקרית טבעון המתמחה בתחום דיני מקרקעין, מיסוי מקרקעין ותכנון ובניה.