טור דעה ~ זעקה וחינוך! | אמנון אשל

האונס באילת של נערה בת 16 על ידי מספר לא קטן של גברים מהווה נקודת שיא בשפלות החברתית ובדרישה לעיצוב נורמות חברתיות אחרות ושונות בתכלית.

אמנון אשל

התבוננות במקרה כאל מעשה של קומץ עבריינים אל מול נערה חסרת אונים, היא דרך משקפיים מקלות ולא ביקורתיות מספיק לנו כחברה. מעשה האונס בעיניי הוא בבחינת "אונס" של המוסר החברתי שלנו, זהו מעשה שפוגע בכולנו ומעורר שאלות קשות בעיקר איפה טעינו בדרך כחברה. מעשה של אונס על ידי אנס בודד הוא נוראי ומתועב, מעשה של אונס על ידי קבוצת אנשים, שאף אחד מהם לא בוחר לעצור, הוא פגיעה בקוד החברתי של כולנו וחייב להדליק נורה אדומה חברתית כוללת. יש בנו כעס, תסכול, מרמור, תחושת כישלון, כאב ואכזבה, אך כל אלו צריכים להביא אותנו לזעקה משותפת חד ערכית – עד כאן! מילות השיר זעקי ארץ אהובה זועקות נוכח שפלות חברתית שכזו:

"קול זעקה הרימו, ארץ אהובה.
ילדות נחרבת, בחרות שממה.
אדם הרוס, שבט נשבר ומדרון של הר,
עזובי משפט צדק…".

החינוך הוא ליבה הפועם של כל חברה המתיימרת להיות חברת מופת, שתהווה דוגמה ומופת לה עצמה ובוודאי למשפחת העמים. האם החינוך הוא מנת חלקם הבלעדית של מערכת החינוך הבית ספרית או שישנם גורמים רבים בחינוכו של אדם עד בגרותו?

נשאלת השאלה האם החינוך מסתכם בהבנת הנקרא, בתרגילי מתמטיקה, בניסויים ביולוגים, בתרגילי ספורט בלימוד השפות השונות? היכן המרכיב הערכי בחינוך הכולל? השבוע שוב נוכחנו לעובדה שקוד אתי חברתי הוא אבן יסוד מרכזית בבסיס הווייתנו וללא מערכת של ערכים, קוד התנהגות ונורמות חברתיות, אזי האספסוף כפי שהתגלה במלון באילת יכתיב את הכללים. גורמים רבים משפיעים עלינו בתהליך ועד עיצוב ובנייתנו כבני אדם ערכיים.

קודם לכל החינוך בבית ומערכת הערכים והנורמות שיגדירו שם ויעסקו בהם, לאחר מכן החינוך בסביבה בה גדל אדם השכונה, מועדון הנוער, החוגים, השכנים, תנועת הנוער, בהמשך המגע הרציף לאורך שנות הלימוד בבית הספר על ידי המחנכים, הקודים הבית סיפריים, הערכים במוסד החינוכי, המשמעת, השותפות, הבעת הדעה, הגישה המחקרית ועוד. בהמשך, המערכת הצבאית שמעצבת את הנער להיות עצמאי, ממושמע, עם ערכי שירות, עם קוד אזרחי לשירות המדינה, עם נתינה עד חירוף הנפש ועוד, בנוסף אלו חבריו של האדם שלהם השפעה דרמטית על קוד ההתנהגות בחברה בכלל ולחוגים החברתיים בהם הוא מסתובב וכך למעשה האדם נחשף כל הזמן להתנהגויות חברתיות שבמידה כזו ואחרת מעצבים את חינוכו, את קוד התנהגותו ואת הדנ"א החברתי שלו ובסופו של יום של כולנו.

השבוע נחשפנו כולנו שוב למעשה שפלות אנושית והפעם בעיר אילת. קבוצה של נערים מתבגרים המבצעים מעשה אונס בנערה בת 16 ואף אחד לא רואה ואף אחד לא מוצא לנכון לעצור את ה"טמטום" הערכי ובאחת מעשה זה מכתים את כולנו כאילו איבדנו את הדרך לדעת ובזה אחר זה יוצאים גם המנהיגים וגם ברחוב וצועקים עד לאן נתדרדר כחברה? היו שהגדילו וטענו שברור שזה מה שיקרה כאשר איבדנו כל מצפן ערכי. אני גם מאלו שמזועזעים מהמעשה המתועב הזה ואני משוכנע כי זה מעשה של חבורה שאיבדה את המצפן החברתי. אני גם משוכנע שרק על ידי ענישה חסרת פשרות ואפילו חסרת פרופורציה נצליח להרתיע את החבורות הללו.

יחד עם זאת אני מאלה שחושבים שלא איבדנו את דרכנו לדעת כאומה וכעם ערכי, אלא הרוב המכריע בציבור הישראלי הוא בעל קודים חברתיים הפוכים לחלוטין. כן להזדעזע, לא להכתים את כולנו כחברה. התביישנו כאשר אירוע מסוג זה התרחש בניכר – באיי נאפה וזעקנו שלא ייתכן שכך אנו נראים על אדמות זרים וברגע שהיה שינוי בעלילה הפכנו את אותם נערים לגיבורים. בשדה התעופה לאחר שחרורם נחגגו חגיגות. גם שם נחצו המון קווים אדומים חברתיים וגם שם הסמן היה רחוק מאוד ממערכת הערכים החברתית שלנו, אז לומר ש"הפיכתם" לגיבורים היא זו שיצרה את הקרקע למעשה באילת זה לא יהיה רציני, אך גם שם זה לא בדיוק היה המדגם המייצג של כולנו. צר לי וכואב לי מאוד על רצח נפשה של הנערה באילת ובהחלט גם אני רוצה לבקש ממנה סליחה על המעשה השפל, אבל אני בטוח שהסליחה תהיה הרבה יותר אפקטיבית עם מערכת המשפט תעניש אותם במהירות ובחומרה חסרת פרופורציה וכולי תקווה ששכרותה של הנערה לא "תהפוך" לקרקע נוחה לשינוי בעלילה.

כל הסיפור הזה מתרחש דווקא רגע לפני חזרתה של הנערה ושל כל ילדי ישראל לספסל הלימודים ויחד עם הקורונה, גם האירוע הזה צריך ונכון שישפיע על יום החג החינוכי. ה – 1 בספטמבר הוא יום של חג לתלמידי ישראל ולהורים, אך השנה בניגוד לשנים החג יהיה שונה מהותית בעיקר בגלל מגפת הקורונה, שעדיין יוצרת פחדים, חששות ובעיקר ערפל באשר לאיך שנת הלימודים הזאת תפתח ואיך היא תתנהל עם הקורונה. כמנכ"ל עירייה חייב להודות שהצוותים החינוכיים בבתי הספר עושים את כל אשר ניתן ברוח גבית של העיריות ומשרד החינוך על מנת שהחגיגה תיפתח כיאות, אך לכולם ברור שהדברים לעת עתה הולכים להתנהל אחרת ותחת חששות כבדים לעמידה במשימה החינוכית החשובה במעלה.

לימוד בקפסולות, לימוד מרחוק, הקפדה על היגיינה שבעתיים, עד ד' לימוד מלא ושמירה על ריחוק, ד' עד יא' לימוד בקפסולות, יב' לימוד מוגבר, בגרויות במועדים רבים יותר, הצהרות הורים, אין חגיגת עליה לכיתה א, אין מסיבות בית ספריות, אין התקהלויות ועוד ועוד. הנחיות, שתודו כולם יוצרות בלבול בקרב כולנו. יחד עם הבלבול חשוב לתת גיבוי ומלוא הערכה לצוותי החינוך בכל המוסדות, שעושים רבות וביצירתיות, על מנת שחווית הלימוד לא תיפגע, ההורים חייבים להיות עם אורך רוח, סבלנות ומשמעת ברזל על מנת למנוע אפשרות לתחלואה המונית, החינוך הבלתי פורמלי חייב להיות יצירתי לא פחות ועם מגוון רחב של חוגים ואירועים בקבוצות קטנות ועל כל אלו מערכת החינוך העירונית והלאומית חייבים לאפשר את המסגרות באופן שיכניס מעט שפיות לחיינו.

המטרות והיעדים החינוכיים לפי שלבי ההתפתחות לא השתנו ונכון שנשדר יציבות לכל החברה וגם כאן אני קורא למורים, למחנכים, למפקחים ולכל העוסקים במלאכת קודש החינוך, על אף ה"ערפל" אל תרפו! תטמיעו בילדינו חינוך, לימוד, חקרנות, סקרנות וקודים אתיים מחייבים חברתית. בצדק אתם חלק מרכזי בשרשרת החינוך החברתית שציינתי קודם ובעיקר תעסקו בחינוך ילדינו בשליחות לאומית כפי שעשיתם זאת לאורך הדורות. אני הייתי ממליץ לשר החינוך ולכל המערכת החינוכית לעסוק בשעתיים הראשונות של פתיחת שנת הלימודים בשני נושאים האחד הקורונה וכללי ההתנהגות המחייבים את כולנו והשני בשפל הערכי מאירוע האונס באילת.

ידידיי ורעיי, אילת ואיי נאפה הם לא בדיוק המדגם המייצג לקוד האתי החברתי שנבנה פה לאורך הדורות ואני משוכנע שכעם וכאומה יש לנו המון במה להתגאות והמון במה להאיר אור לגויים, יחד עם זאת רק זעקה חברתית, הוקעה משפטית חד ערכית וקשה תבהיר לכולם שאלו מעשים קיצוניים שאסור שיהיו חלק מאיתנו כחברה נורמטיבית. צר לי שהאירוע הזה והקורונה משביתים מעט את שמחת חג החזרה לספסל הלימודים, אך בהחלט בואו ניתן רוח גבית למחנכי ילדינו ולכל הצוותים החינוכיים, נאחל להם, לנו ובעיקר לילדינו חג לימודים פורה ומלא אושר, שמחה ובעיקר בריאות.

בהצלחה לתלמידי ישראל!