טור דעה – ימים של חשבון נפש בצל נגיף הקורונה

מדינת ישראל והעולם כולו מצויים במשבר עולמי שסופו לא ברור עדיין.

בתמונה: עו"ד שרית גולן שטיינברג. קרדיט צילום - מיכה בריקמן
בתמונה: עו"ד שרית גולן שטיינברג. קרדיט צילום – מיכה בריקמ

נגיף הקורונה מתפשט בכל מקום, מבלי להבחין בין צבע, דת, גזע, מעמד או השכלה והוא ככל הנראה יפגוש את כולנו.
משבר הקורונה הוא לא רק משבר בריאותי, הוא גם משבר כלכלי עמוק. גם אם הנגיף ייעלם מחיינו בקרוב או שנצליח למצוא לו חיסון או תרופה, אנשים רבים יתקשו להתאושש מהמשבר הכלכלי שאליו נכנסו בחסות הסגר הכפוי וההכרחי.

אך לצד המשברים הכלכליים והבריאותיים הפוקדים אותנו, חשוב גם לנצל את ההזדמנות שנקרתה בפנינו לחשב מסלול מחדש בכל הקשור לחיים שלנו על כדור הארץ.

בשנים האחרונות הלכה וצמחה תרבות הצריכה והייבוא של מיליוני מוצרים. מידי יום ביומו מיליוני ישראלים, כמו במדינות רבות בעולם, צורכים בגדים, נעליים, אביזרים, משחקים, ועוד אלפי חפצים חסרי תועלת שישכבו בארון. מידי יום מעל למיליוני כלים חד פעמים נזרקים לפחים, ולא רק שאפשר להימנע משימושם ההרסני לסביבה, הרי שהם מושלכים לפח הרגיל ללא מחזור.
מידי שנה מתווספים עוד ועוד רכבים ראוותניים ומזהמים לכבישים בישראל, כך על פי דוח הלמ"ס של שנת 2019 פורסם כי התווספו עוד כ-361 אלף כלי רכב מנועיים לכבישים (גידול של 4.9% בשנה), מרכזי הערים בישראל ממשיכים לסבול בכל יום בשנה מבעיות פקקים קשות הגורמות לזיהום אוויר משמעותי. ובכל שנה קם ומתווסף עוד מפעל כזה או אחר בישראל, ומפעלים פטרוכימיים קיימים מבקשים להוסיף עוד מתקנים מזהמים כך שתעשיית המפעלים המזהמים מביאה להחרבת סביבתנו.

ובימים אלו, כשנגיף הקורונה מרחף מעל ראשינו, מהאזרח הקטן והפשוט, ועד למנהיג הבכיר בממשלתנו, כולם מחפשים פרשנות ואשמים להגעתו של הנגיף. מדענים חוקרים, אנשי דת מצביעים על ימי התורה, טבעונים מצביעים על הסיני עם העטלף. כולם מפרקים, מפרידים ומרכיבים את הסיבות האפשריות לתוצאת הנגיף הנוראי שבנינו. אך הנושא העיקרי והמתבקש מכל, שכולנו לא מבחינים בו הוא שאנחנו רק אורחים בכדור הארץ. ולמעשה, משבר הקורונה זוהי ההתחלה של התאוששות כדור הארץ ממשבר אקלים המתמשך שנים.

כאורחים בכדור הארץ, מתחילת האנושות ועד כה דאגנו להתפתח ו"לפתח את איכות חיינו", ותוך כדי מעשים לא בדקנו את ההשלכות הקיימות בהתפתחות זו. דוגמה בולטת לכך הם המפעלים הפטרוכימיים שנבנו בערים, והרכבים הנוסעים בכבישי ישראל השורפים מידי יום טונות של דלקים. שרפת דלקים הינה הגורם העיקרי לתחמוצות חנקן רעילות, הנפלטים כגזים ומשפיעים על אקלים כדור הארץ, מזהמים את איכות האוויר אותו כולנו נושמים; האנושות, הצמחייה, בעלי החיים וכל מי שזקוק לחמצן נקי. עכשיו כשהמגפה מבודדת אותנו ודואגת לכך שנסתגר בבתים, חלה ירידה מזערית בפעילות המפעלים וכלי הרכב בכבישים, ובכך ניתן להבחין בשינוי אקולוגי- סביבתי.

חודשי החורף והאביב בחיפה ידועים כבעלי ריכוזים גבוהים של תחמוצות חנקן רעילות. למשל; בחודש מרץ 2018 נרשם בתחנת הניטור באזור נשר ריכוז של ppb 14.4 (parts per billion – חלקיקים בביליון באוויר), בחודש מרץ 2019 נרשם באותה התחנה ריכוז של ppb 13.2. ואילו החודש, במרץ 2020 ירד ריכוז תחמוצת החמצן בכ-25% ונרשם ריכוז של ppb 9.5, נתון האופייני לעיטים בחודשי הקיץ. מכאן ניתן להבחין כי בעודנו נאבקים על חיינו מפני המגפה, כדור הארץ מתחיל תהליך התאוששות והחלמה משנים של "התפתחותנו", ושינויים אקולוגיים-סביבתיים נוספים ימשיכו להתקיים כל עוד האנושות תסתגר. זיהום האוויר והנזק לכדור הארץ הוא לא רק בשריפת דלקים לתחבורה. ייצור הפלסטיק מקורו גם הוא בזיקוק דלקים והשימוש בו הולך ועולה עם השנים, והצריכה המופרזת שלנו משמעה עוד ועוד ייצור של פלסטיק, שנשאר איתנו לנצח.

ובכך, עלינו לקחת את ההזדמנות, להפיק לקחים ולקבל החלטות חדשות ממשבר הנגיף. בואו נעצור את הצריכה המיותרת והבלתי מבוקרת, נפסיק את המסיבות הראוותניות, נפסיק לחסוך מעצמנו מאמץ ונתחיל להשתמש בכלים רב פעמיים, נתחיל למחזר ולדאוג לסביבה איכותית יותר, נפסיק לרכוש ולזרוק מזון בכמויות כי קנינו בסופר במבצע 100 בעשרה שקלים, נפסיק עם הנסיעות המיותרות ברכבים שעולים לנו בבריאותנו, נשתמש יותר בתחבורה ציבורית, נתנגד להתרחבות מפעלים מזהמים שנועדו בעיקר להעשיר את בעלי ההון, נקדם שימוש באנרגיות מתחדשות ובעיקר, נפעל לחיים ברי קיימא על כדור הארץ.

את כל זה נוכל לעשות אם נתכנס חזרה לחיים קהילתיים המבוססים על כלכלה מעגלית בקהילה, רכישה מחברי הקהילה שלנו, חיזוק החקלאות הישראלית, חיזוק היצרנים הישראליים באופנה, בהיי טק, ביו טק ועוד. אומנם הגלובליזציה תרמה רבות לקידום האנושות והחיים על פני כדור הארץ, אך היו לה גם חסרונות רבים שפגעו בחיים עצמם של כולנו.

זו העת, להמשיך בגלובליזציה ובפיתוח יחסים בין מדינות, אך לא על חשבון חיי הקהילה והסביבה שלנו. אולי נשלם יותר בטווח הקצר, אך התמורה תהא בטווח הארוך לנו ולסביבה תהא עצומה יותר לאין שיעור. זוהי ההזדמנות של כולנו להתחיל לכבד את הכדור המארח אותנו, ולהיות אנשים טובים יותר לעצמנו ולסביבה. להוקיר תודה על הזכות להתקיים פה, לשמור על הטבע ולתת לו את ההזדמנות לשמור עלינו. זה לא חשוב רק בשבילנו, אלא בשביל שילדינו ונכדינו יוכלו לחיות פה בכבוד.

הכותבת היא עו"ד שרית גולן שטיינברג – יו"ר איגוד ערים מפרץ חיפה להגנת הסביבה.