זהר אכן לא חסך במלחמות. לאורך השנים ניהל מספר מאבקים בטבעון, נגד מה שהוא מגדיר כשחיתויות או נוכלויות. מי שזוכים בעיקר לחצי הביקורת שלו הם ראשי המועצה, שבשנים האחרונות אין אחד מהם שלא זוכה לשמוע ממנו. "יש לי סף רגישות נמוך, סף קריסה נמוך, בנוגע לראשי מועצה. איך שהם עושים משהו רע אני נכנס בהם. הכי קשה לי כשאני מרגיש שהם מרמים או מסתירים משהו".
כך גם לא היסס להוציא לאחרונה שורה של מודעות ופרסומים נגד ראש מועצת טבעון עידו גרינבלום, שבהן טען להתנהלות לא ישרה במועצה. אך בניגוד לראשי המועצה הקודמים, כרגע החליט זהר להפסיק עם המודעות. "הפסקתי עם המודעות על עידו בגלל הילדים שלי. בני וביתי למדו איתו באותה שכבה בתיכון כאן בטבעון, והם ביקשו מאוד שאני אפסיק. אז הפסקתי, בכל זאת הם הילדים שלי, וכתבתי לו שהמזל שלו הוא שהוא היה איתם בבית הספר."
בהמשך עזב את המועדון והקים חדש, "המפגש הצפוני". כיום בשל מצבו הרפואי הוא כבר כמעט ואינו פעיל, אך עדיין מחזיק ברשותו אוסף של יותר מ-30 מכוניות עתיקות, המוערכות יחד בשווי של מיליוני שקלים. בין השאר קיימות בבעלותו שתי מכוניות נדירות משנות ה-30 של המאה הקודמת, שהיו בבעלותם של שניים מהמאפיונרים המפורסמים ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית, מאיר לנסקי ובאקסי סיגל. רכב נוסף שזוכה באוסף שלו למקום של כבוד הוא הברקודה משנת 1968, מכונית מיוחדת שיוצרה ב-6,000 עותקים בלבד ונבנתה במיוחד למרוצי שדה פרועים בארצות הברית. מחוץ לביתו של זהר עומד גם רכב עם ערך רגשי במיוחד, נגמ"ש מקורי מתקופת מלחמת יום הכיפורים. "הוא שוקל 8 טון, אז היינו צריכים למצוא מנוף מיוחד כדי להביא אותו לכאן. במלחמת יום הכיפורים פיקדתי על רכב כזה, והרבה שנים למצוא אחד כזה היה החלום שלי. חיפשתי באובססיה במשך כמעט 30 שנה, ובסוף מצאתי אחד כזה במגרש גרוטאות בשדה אליהו, ממש כמה ימים לפני שנשלח לגריטה."
