טור דעה: מיזוג גלויות! / אמנון אשל

יתרונות רבים לנו כחברה ישראלית, אשר נבנתה פה בארץ חמדת אבות לאורך השנים, לאחר 2000 שנות "שוטטות" בגלות.

רבים טוענים שלקחנו את הדברים הטובים מהעמים השונים בהם "חנינו" לתקופה ארוכה ויצרנו פה שלם טוב יותר. בעיקרון אני מסכים עם הרוב המכריע של המשפט הזה, אך בתוך הטוב הרב יש גם עוד הרבה מה לתקן. לפחות אצלי אין ויכוח על היבט אחד משמעותי בבניית הישראלי/יהודי החדש והוא הרב תרבותיות והפולקלור שכל גלות יצקה לתוך התרבות הישראלית המתהווה.

בן גוריון בחר במושג "כור ההיתוך" והתכוון לכך שהתרבות השלטת תדכא תתי תרבויות ותיצור תרבות ישראלית יהודית חדשה.
השבוע זכינו להיחשף לעוד פן תרבותי מהגלות המרוקאית בסרט שהוקרן באולם זהר בקרית טבעון בתמיכה ובהובלת המתנ"ס הקהילתי. בקרית טבעון הוקרן הסרט "אנשים כתומים" ובסיומו הרצאתה של הבמאית – חנה אזולאי הספרי, שעסקה בפתיחת צוהר נוסף לתרבות והאמונה המרוקאית בתוך סיפורה של חולמת החלומות. סרט זה כמו גם ערב הפיוט שנערך מספר ימים קודם לכן מעידים על רוח חדשה וכוון נכון ללמוד לעומק את הגלויות והתרבויות השונות.

במקרה הזה רבות התודות למתנ"ס הקהילתי ולעומד בראשו, למנהיגי הקהילה ובראשם עידו ראש המועצה, לאורלי מנהלת אולם זוהר ועוד, אך השיעור החשוב, שלמדנו כאן, כי חשוב מאוד שהשינויים שרוצים לחולל דווקא צריכים להגיע ביוזמות מלמטה.
היו במקרה הזה מספר מצומצם של פעילים, שהחליטו להניע את הגלגל ולאפשר גם לערב הפיוט וגם לסרט המדובר להתקיים בטבעון ואף לקיים על כך דיון. בתחילת הדרך היו רבים שהרימו גבה מכיוון שחשבו שלא נכון להקרין, לא כדאי כלכלי, לא יעניין את הקהילה ועוד.

השבוע הוקרן הסרט בשילוב חגיגי של הדלקת נר שני של חנוכה ואכילת "ספינג'" (מאכל מרוקאי מסורתי לחנוכה) בשילוב ("כאס דה אתיי") כוס תה. בזכות אותם יזמים, הגיעו לאירוע למעלה מ-200 אנשים, שמילאו את האולם מתוך סקרנות, עניין ונוסטלגיה לתרבות והפולקלור המרוקאי במקרה הזה. זו הזדמנות להודות ליזמים ובראשם לשלמה אלול שדחף בכל כוחו ועשה רבות להצלחת המפגש החשוב הזה.

אני משוכנע שמבחינה קהילתית, נכון להמשיך לאפשר יוזמות כאלו בעיקר כדי שנלמד כמה שיותר האחד על השני ונדע לחיות יחד תוך ביסוס תרבות ישראלית חדשה שלא מנסה לטשטש את העבר של כל אחד וגלותו. ישראל היא מדינה רב תרבותית עם שילוב מרתק בין האנשים והתוצאה של כך שאנחנו מקבלים עם המכיל בתוכו עוצמות אנושיות שבאות לידי ביטוי בכל תחום. הדרך עוד ארוכה כדי להגיע למנוחה ולנחלה והאתגרים החברתיים, תרבותיים וכלכליים רבים לכולנו, אך בהחלט יוזמות מסוג זה יקצרו את הדרך. ובתוך כך במרחב שבין רצון יצירת חברה ישראלית באמצעות "כור היתוך" תרבותי חברתי על פי חזונו של בן גוריון לבין אופציית מיזוג הגלויות אני בוחר במיזוג גלויות ובנייה של שלם תרבותי חדש מתוך סך המרכיבים התרבותיים ולכל גלות יש את ההזדמנות להשפיע ולמזג עצמה פנימה, להשפיע בתרבות, בחברה, בקולינריה ובכל תחום בחיי הקהילה אך לכך נדרשת פתיחות קהילתית ומתן הזדמנות לכל.

בתוך כך, השבוע הכריע בית המשפט העליון בסוגיית ילדי תימן ויאפשר ל-11 משפחות לתבוע במשותף את המדינה לאחר שבמחוזי הכריעו שכל משפחה תתבע בנפרד. זוהי בשורה חשובה בדרך לחשיפת האמת כפי שכתבתי לפני מספר שבועות. פרשת ילדי תימן היא הרבה יותר עמוקה ברבדים החברתיים במדינת ישראל בתחילת דרכה. היו פה קהילות שרמסו, זלזלו, ניצלו וגזלו כמעט הכל מהקהילות הנקלטות מארצות ערב. החמור ביותר היה פרשת חטיפת הילדים – ילדי תימן, אך השבוע גיליתי כי גם בקרב בני העדה המרוקאית היו תופעות של ילדים שנעלמו בנסיבות מסתוריות ואפילו בקרב משפחתי (משפחת קדוש) גיליתי פרשיה שכזו.

להבנתי, הגיעה העת שכל פרוטוקול אפשרי וכל ארכיון יפתחו בפני הקהל ובעיקר בפני אלו שאולי יצליחו סוף סוף לחשוף בפנינו את האמת, גם אם היא כואבת ולא נעימה, כי רק כך נצליח לרפא את החברה ולבקש את הסליחה הראויה. ראיתי השבוע באחת מתכניות הטלוויזיה את גברת נחשון מיהדות תימן בת 93 שממנה נלקחו בנה בכורה (בן שנה ושלושה חודשים) ותינוק בן יומו שנולד בבית החולים ושניהם בטענה כי חלו ומתו והאישה יודעת במשך 70 שנה ומעלה כי שיקרו לה והיא מבכה את בניה עד היום. אולי הגיעה העת לחשוף בפניה את האמת לאמיתה ללא חשש, מורא ופחד. וביחד כחברה נסתכל על המראה וננסה לטפל בפצעים הפתוחים ויש בידינו את היכולת והכוח לעשות זאת עבור גברת נחשון, הדור ההוא, החברה ועתידה הבריא יותר כאן.

ידידיי ורעיי, השבוע אנו חוגגים את חג החנוכה/חג האורים. זהו אחד החגים היותר משמעותיים בתרבותינו, בערכינו ובהיסטוריה שלנו כעם יהודי. ויותר מכל הוא מסמל עבורנו את ניצחון האור על החושך ואת ניצחון המעטים על הרבים בעיקר בזכות הרוח. וגם במקרה הזה אני רואה את ניצחון הרוח ביצירת חברה רב תרבותית שממזגת את הגלויות השונות בצורה מאוזנת וכזו שיודעת לטפל בכשלונותיה מהעבר ללא חשש ועל ידי כך להמשיך להפיץ את האור.
"…כי אם ברוחי…"
בברכת חג אורים שמח לכל בית ישראל