טור דעה: דפוק אותי, זרוק אותי. / מאת ניסים כהן

כשהוא בן 11 עלה אבי בשנת 1943 לארץ מעיראק. הוא, אימו, אחיו ושתי אחיותיו הלכו ברגל שנה שלמה כדי להגיע לארץ.

שנתיים לפני, בפרהוד, המכונה 'ליל הבדולח של יהודי עיראק', שדדו ורצחו את סבא שלי, והמשפחה ברחה למתחם סמוך לבגדאד שם קיבלו הגנה כמו יהודים רבים אחרים. כל מה שאני יודע על שעברה משפחתו של אבי מגיע מהסיפורים שלו. תכניות החינוך בבית הספר לא הזכירו במאומה את ההיסטוריה והסבל של יהודי עיראק בפרט, או של היהודים המזרחיים בכלל, אך סיפרו בהרחבה על גלי העליות של יהודי אירופה ועל סבלם לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה.

אמא שלי היא דור שני בארץ לסבתי שהגיעה מעיראק וסבי שנולד במרוקו. סבי המרוקאי היה סוחר, שסיים את ימיו עם חנות במאה שערים. המרוקאי היחיד שם. לפני קום המדינה המשפחה גרה בירושלים, בסמוך לגבול עם הירדנים. כשהיה קר היו שולחים את אמא שלי להביא את הנפט "כי אני כזו קטנה וזריזה שיכולתי לרוץ ולהתחמק מהכדורים שירו עלינו הירדנים" – סיפרה לי אימי. הם היו בחזית האש בירושלים הנצורה, אבל הם לא קיבלו הרבה. בוודאי שלא קיבלו אדמות, בתים וכסף כמו שקיבלו הקיבוצים שהיו בקו העימות.
מערכת החינוך היא גזענית כלפי המזרחים. אי-השוויון מובהק והאפליה בחלוקת העושר צועקת. היישובים האמידים מאופיינים בתושבים אשכנזים והיישובים העניים במזרחים. עד היום יש רוב לתלמידים יוצאי אשכנז במגמות הריאליות בזמן שהערבים והמזרחיים לומדים יותר באפיק ה"מקצועי״.

השמאל הציוני אינו מבין כל פעם למה לעזאזל הוא כל כך משתדל והם לא בוחרים בו. השמאל של היום לא מבין מה זה ללכת שנה ברגל בכדי להיות ולחיות עם בני עמך. הוא לא מבין כלל את עניין השבטיות ועד כמה חשוב ליהודים בני עדות המזרח להיות עם יהודי, עם מיוחד שלא ככל הגויים. מפלגות השמאל מדברות גבוהה גבוהה על ערכים ודמוקרטיה ולהיות ככל העמים, ואינן מדברות על חשיבות השבט היהודי.
מבחינה היסטורית אני יכול להבין מדוע מזרחים לא יבחרו לעולם שוב במפלגת העבודה. נשבע לכם שגם אני. איני יכול לשכוח ולסלוח את העוול שעשתה לנו המדינה המפא"יניקית. עד כדי כך צרוב בזיכרון הקולקטיבי של המזרחים הקשר בין השמאל המנותק מערכיי המזרחים, הקיפוח והאפליה.

מי שמבין יפה מאוד לליבם של המזרחים הוא הליכוד, המדבר אליהם בשפה המתורגמת לתמיכה בלתי מתפשרת בו. בהקשר של שמאל וימין לפי תפיסתו של ביבי מודל 2019 , הממשלה של אולמרט בשנת 2006 היא שמאל קיצוני ועוכרת ישראל, בוגדת ותמכור אותנו לערבים – לא פחות ולא יותר.
ולצד אולמרט במקום של כבוד ברק שר הביטחון, אשכנזי הרמטכ״ל ומאיר דגן ז״ל, ראש המוסד. והנה בוחן מציאות – בשנת 2003 דגן וזרועות הביטחון נחשפים למידע מודיעיני מרעיש שהסורים בונים כור גרעיני. דגן מתכנן את המבצע בסבלנות במשך שנים. אוסף מודיעין. שעת השין הגיעה. בבור בקריה יושבים אשכנזי, ברק, אולמרט וצמרת הצבא. כולם מתוחים כמו קפיץ. כמה שעות אח״כ , בדרך חזרה מעל טורקיה, מטוסינו משילים מכלי דלק ריקים ומאיצים לקראת חוף מבטחים והחבר'ה בבור מחליפים כאפות. הכור הסורי הושמד. כחודש אח״כ, ראש האופוזיציה ״הימני״ מר בנימין נתניהו עומד להיכנס לראיון אצל חיים יבין. שרה בדיוק מתקשרת. הוא עונה. "תאמר לארנון (מילצ׳ן) שהשמפניות הוורודות האחרונות שהוא שלח הן זבל!" ביבי, שרגיל לזה, ממתין שהצעקות יגמרו, מנתק את השיחה והראיון מתחיל. הוא עדיין קצת מבושם מהשמפניה הוורודה ששתה בארוחת הערב וחשב לעצמו שהייתה לגמרי לא רעה. ככה, כשהוא מבושם קצת, הוא מתחיל לברבר על הפצצת הכור ואיך הוא כראש האופוזיציה נתן את ברכתו למבצע, ועל הדרך הוא מברך את המוסד, צה"ל והממשלה. במדינה שפויה היו עוצרים אותו.

כמובן שבדיתי את כל הסיפור על השמפניה. ביבי לא היה מבושם ולא כלום. ושרה אולי התקשרה ואולי לא. אבל זהו ביבי וזה מה שעומד מאחורי התדמית של הביטחוניסט המהולל. העובדה שהוא "נתן את ברכתו למבצע" לא מנעה ממנו, עם חלוף השנים, ללכלך על מאיר דגן, ולהציג את גבי אשכנזי הרמטכ״ל לשעבר, כחבר בנבחרת הבוגדים של ה"שמאל"במערכת הבחירות הנוכחית.

למה הוא עושה את זה? כי הוא מבין את הקונטקסט של בסיס הבוחרים שלו. הוא יצק למילה שמאל את חווית הקיפוח, את האיום של בגידה ביהודים והעדפת הערבים, את מערכת החינוך האשכנזית האליטיסטית ואת האפליה לטובת הקיבוצים. ביבי יודע ללחוץ לנו על הכפתורים הנכונים, ובעשותו כך הוא מוביל את המזרחים ואת המדינה כולה לאבדון.

כמי שמזדהה עם תחושת הקיפוח המוצדקת של המזרחים וכמי שהצביע ימין רוב חייו אני אומר לכם שביבי מנצל אותנו. משתמש וזורק. הגיע הזמן שניפרד מההצבעה ההיסטורית שלנו לליכוד. לליכוד של היום אין שום קשר לליכוד ההיסטורי שחיפש לתקן על העוולות שנעשו. גבי אשכנזי ובני גנץ הם אנשים ראויים ואסור לאפשר לביבי לצייר אותם כבוגדים. לבוחרים המזרחים אסור לתת לביבי את העונג לנצל אותם ואז להשתין עליהם בקשת גם במערכת הבחירות הנוכחית. אני מציע שנצא מהסרט הישן של מפא"י והקיפוח. חברים, הסרט הזה כבר מזמן לא רלוונטי. זה סרט ענתיקה ואתם עדין נותנים לו לנהל אתכם ולקבוע את סדר היום של המדינה שלנו 50 שנה אחרי. די, הגיע הזמן למשהו חדש ונקי . הגיע הזמן למשהו אחר.

Nisim Cho